4

הקב"ה, או שהוא בכלל מטרת הבריאה ופעולת האדם.

ה. ביאור הענין:

מצד עצם בריאת הקב"ה, אין בנבראים התחלקות למינים פרטיים אלא רק התחלקות כללית, לסוגים כללים. וכדמצינו בעשרה מאמרות שבהן נברא העולם³⁰, שנתפרטו רק סוגים כללים [כמו: ביום ג' — תדשא הארץ דשא גו' עץ פרי גו'³¹; ביום ה' — ישרצו המים שרץ גו' ועוף גו'³²; ביום ו' — בהמה ורמש וחיתו ארץ³³] — ולא³⁴ שמות של מינים פרטיים (כמו בבע"ח: שור, חמור, וכיו"ב).

וזהו תוכן ענין קריאת שמות ע"י אדה"ר, שעי"ז³⁵ נעשה כל מין ומין ניכר ונפרד בפ"ע.

[וכמו שהוא ע"ד ההלכה³⁶, שע"י קריאה בשמו הרי הוא קונה הדבר, והיינו שבזה מוציאו ומעתיקו מרשות אחרת (או מהפקר) לרשותו, וכן הוא בנתינת השמות שבזה "מוציאים" אותו משייכותו (הכללית) למין הכללי שיהי' דבר פרטי].

ולפי זה, פעולת אדה"ר בקריאת שמות היתה להשלים את הבריאה עצמה, שרק אז נגמר כל מין בתכונתו המבדלת אותו ממינים אחרים (שבאותו סוג).

ויש לפרש ענין קריאת שמות ע"י אדה"ר בעומק יותר — שזהו חלק מעבודתו דהאדם, לפעול ביטול בנבראים:

ידועים דברי רבינו הזקן³⁷, שכל הנבראים שבעולם, השמות שנקראו בהם בלשון הקודש הן הן אותיות הדיבור של הקב"ה המהוות והמחיות נברא פרטי זה, ומקור כל השמות הוא מעשרה מאמרות שבתורה (שבהם נברא העולם), כי אף שלא נזכרו כל שמות הנבראים בעשרה מאמרות, הרי הם משתלשלים מעשרה מאמרות ע"י צירופים וחילופים ותמורות האותיות — שלפי זה מובן, ששמות הנבראים הם ענין עצמי בהם, שתיכף בתחלת התהוותו של הנברא יש לו שמו שהוא חיותו.

ואם כן, הרי קריאת שמות ע"י אדה"ר לאחרי התהוותם הו"ע נעלה יותר.

ויש לומר הביאור בזה:

אף שכל נברא יש בו כח אלקי המחי' אותו, והוא שמו אשר נקרא בו בלה"ק (שמקורו מעשרה מאמרות כנ"ל), מ"מ, אין חיות זה בגילוי בהנברא, ובפרט שאין הנבראים מרגישים החיות האלקי שבהם ואיך שכל מציאותם אינה אלא מאמיתת המצאו, ועד שיש מקום לטעות ש"לי יאורי ואני עשיתיני"³⁸. וזהו"ע "ויקרא האדם שמות גו'" — שקריאה מורה על גילוי³⁹ — שאדה"ר קרא וגילה בכל נברא את החיות האלקי (שהוא "שמו"), ועי"ז פעל ביטול בכל הנבראים³⁹.