305

ובענין של פיקוח נפשות הרי אפילו מספק וס"ס — צריך גם כן לעשות. ויהי רצון אשר התעמולה והפעולה הזאת תגלה ותעורר את פנימיות נקודת הנפש שבכל אחד ואחת מבני ישראל, אשר תמיד היתה באמנה אתו, את ה' אלקינו, ועד לקיום התורה והמצוה בפועל; וכידוע דברי המורה הגדול הרמב"ם, אשר כל אחד ואחת מבני ישראל רוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות (רמב"ם הל' גירושין סוף פ' ב'). וכשיעשה כל אחד ואחד כל התלוי בו, ומתוך בטחון חזק שעושה בשליחותו של מקום, הוא המושל ושולט בכל מקום ומקום, ובדברים היוצאים מן הלב שאז נכנסים אל הלב ופועלים פעולתם, מובטח לו שהוא מצליח.

(ממכתב י"ג תמוז תשכ"ג)

להערתו באגה"ת רפ"א 1) בהסגנון אבל לענין תשובה כו' — ההמשך הוא: עבר על מ"ע ושב מוחלין לו, במל"ת — תולין. ואף שעשה דוחה ל"ת — זהו מצד הענין דעולמות והנפש אבל בענין המצות (אורם) מל"ת גבוהים יותר (עיין לקו"ת פקודי ו, ד) אבל לענין תשובה — (תשובת) מ"ע גדולה יותר כי אף כו' (ראה לקו"ת ד"ה מה טובו פ"ב)^*.

2) איך יתאים מש"כ כאן עם הידוע דיוהכ"פ ממלא כל הפגמים כו' ויש להוסיף עם מרז"ל דאין דבר העומד בפני התשובה.

אבל כאן מדבר בתשובה סתם, ויוהכ"פ — מצד עיצומו של יום, מבלי עבודת האדם בזה, כדמוכח גם בש"ס. ועיין ד"ה מה טובו הנ"ל.

(ממכתב ר"ח מנ"א תשכ"א)

עוד להוסיף, מחלק כאן בין מ"ע למל"ת בג' ענינים: בענין הכפרה — כפרת מ"ע קודמת. כן לענין קיום — קיום מ"ע קודם. — אבל (בהיפך משני הנ"ל) לענין תשובה תשובת מל"ת קודמת.

אינו בהחלט — כיון שתורת חיים מודיעה שבכל יום ויום צ"ל ואפשרית יצי"מ. אלא שניתנה לבנ"י דוקא — מתנה, שבה דומים לבוראם — ענין הבחירה. ורצה הק'