304

נצבים

במענה למכתביו בם מציע לפני להשתתף בקובץ מאמרים מוקדש לעניני תשובה,

הנה בכלל אין זה בנוהג בית הרב כ"ק מו"ח אדמו"ר, ומסורת אבותינו בידינו.

בכל זה, לגודל חשיבות הענין ומפני כבודו דמר, אשתמש בהזדמנות זו להביע, על כל פנים בקיצור, רחשי לבבי אשר הבעתי בדיבור בכמה הזדמנויות ומהן גם באסיפת רבים, ובהקדם נקודת ענין התשובה, אשר בסגנונו של כ"ק רבינו הזקן בעל התניא והשלחן ערוך, שהשנה היא שנת המאה וחמשים להסתלקות-הילולא שלו, שענין התשובה הוא שאינה על עבירות דווקא, שהרי אמרו רבותינו ז"ל שיהי' כל ימיו בתשובה, אלא הוא ענין השבת הנפש, כי הנשמה חלק הוי' וירדה מאגרא רמה לבירא עמיקתא להתלבש בגוף, וענין התשובה שהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, על ידי מסירת נפש, מסירת הרצון וכו'.

כל תקופה ותקופה יש לה ענין המיוחד לאותה תקופה בפרט, ובתקופתנו אנו ובפרט בשנים הכי אחרונות רואים התעוררות רוחנית בבחינת ניבא ולא ידע מה ניבא, שקראו לזה "שיבה אל המקורות", שבאמת ובפנימיות הדברים אינה אלא כנ"ל — ענין של והרוח תשוב אל האלקים. ובעיקר רואים התעוררות זו בתוככי הנוער, שאצלם הענין עוד חשוב יותר מצד שהוא ביתר פנימיות וביתר תוקף וגם מפני שאינם מפחדים מהשנוי באורח חיים אם רק יש להם ההרגש שנותנים להם האמת בלי פשרות ובלי כחל ושרק וכו'.

ובמדינה זו במיוחד — תכונת הנוער לא כתכונת הנוער בשאר מדינות ששם הי' צריך עבודה כפולה, ראשית לשרש דיעות כוזבות שהיו מושרשות בכמה חוגים גם בין הנוער, ורק לאחרי זה היתה האפשריות לנטוע בתוכם דיעה הישרה והנכונה. מה שאין כן במדינה זו, שהנוער הוא בגדר קרקע בתולה, ובלבד שיתנו להם הענין כמו שהוא. ורואים בעליל שאלו שאינם מפחדים "ומגישים" האמת בלי פשרות, מצאו הד נכון בקרב הנוער.

ואף שאין רצוני לקטרג ח"ו, אבל מוכרחני להדגיש שלצערנו הרב עד עתה לא ניצלו (כדבעי למיעבד) כלל התעוררות האמורה ביחוד על ידי אלו שצריכים להיות רועי העם מוריו ומדריכיו הרוחניים, וד"ל.

ועל פי הוראת רבותינו ז"ל מעשה הוא העיקר, מובן שבכל הכתוב לעיל אין כוונתי לדרשה וכו', אלא כולי האי ואולי, בהשתדלות כת"ר ועד"ז כיוצא בו, תבוא פעולה רחבה ובמרץ הכי גדול לחזק התעוררות האמורה ובעיקר — להביאה לידי פועל ועד לחיי היום-יום אצל כל אלו אשר הקול והדיבור יכול להגיע אליהם.