297

... לשאלותיו בנוגע לפרטים בהנהגתו ובפרט בהנהגת הבית לאחרי חתונתם בשטומו"צ באותם הענינים שיש מחמירים ומקילים — מובן שאין כל הענינים והסביבות והאישים שווים, ובסגנון חז"ל דיש חומרי המקום שהלך משם ושבא לשם (ועד"ז בנוגע למשפחות וכו').

וידבר כ"ז עם הרב מרא דאתרא. — ומה נפלאת מעלת קדש עצמך במותר לך שמבואר בדא"ח שעי"ז דוקא נמשך מבחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' ותו"א, הגילוי דלעת"ל (סד"ה ואתם תהיו לי תר"ס).

(ממכתב מ"ח תשכ"ו)

מה ששומע מכמה אנשים שמדברים שכשמתחתנים קמות כמה פּראָבלעמען, קישוים וכו' — הוא לא מפני שמקרים כאלו הם גדול, כי אדרבא הם מיעוטא דמיעוטא (שאפילו לר' מאיר אין חוששין לזה) — אלא שכל אלה שאין אצלם פּראָבלעמען וכו', אין מדברים כלל עד"ז, כי זהו נחשב למצב נורמאַלי. שלהתחתן טוב הוא (וגם מוכרח) — מפורש בכתוב (בראשית ב, יח). ורואים גם במוחש, מזה — שלועגים לאלו שלא נישאו (בחור זקן, בחורה זקנה). כשיתבונן בעבר שלו — יראה איך שניצול מכמה צרות, וכמעט באופן למעלה מדרך הטבע. ואדרבא התבוננות זו, באם תהי' אמתית — תחזק בטחונו.

בהיפך מכתבו — ע"ע לא השתדל בנוגע לשידוכים, כ"א רק להראות (גם לעצמו) שיכול לעשות רושם טוב כו'. אבל כשהי' מתקרב להבפועל ולהחלטה — הי' משתמט (בכדי להשאר חפשי, בלי אחריות).

(ממכתב שנת תשכ"ב)

במענה למכתבו מיום השני, בו כותב אודות הבחורה תחי' אשר נפגשה עם א"י וכו' ולאחרי רוב הדבורים ואריכות זמן, אומר הא"י שרוצה להתגייר כדרוש ומוכן לקבל עליו עול מצות וכו' וכו', ומסופק איך יהי' היחס להצעה האמורה, כיון שתחלת הענין בא ע"י ההיכירות עם הבחורה האמורה וכו'.