291

1) א"כ^* אף שצ"ל טעם הדבר, אבל למעשה — אין נפק"מ.

2) לא^** שמעתי בכ"ז — אבל הרואה בפועל ממש למה נשתלשלו בימינו אלה בפועל בכו"כ חתונות — רואה הטעם.

3) גבוה^*** מזה מפורש בתורתנו הנצחית בנוגע למצבה החביבה בימי האבות (ועד"ז אבותינו כפשוטם) ובכ"ז אמחז"ל כו'.

(ממענה בערך שנת תשמ"ו-ז)

בנוגע^* לניקוד שמח תשמח — כמדומה ברור שאומרים שמח כולו פתח. לא העירותי עד"ז בסי' כי רשום בזכרוני שיש מכ' כ"ק מו"ח אדמו"ר והנני מחפשו.

(ממכתב תחילת אלול תשכ"ה)

הגיעתני שמועה אשר כאילו יש נוהגים בקהלתם-קדישא במסיבת רבים (אנשים ונשים), ובפרט לפני חופה ולאחרי' בסעודת הנשואין, אשר אשה ג"כ מנגנת, אם מברכות הקבועות או ברכה סתם, אבל בכל אופן בקול ניגון.

ומובנת הפליאה והתמי' שעוררה אצלי ידיעה זו, שהרי ידועים דברי חכמינו ז"ל בזה בכמה מקומות (ומהם בתחילת הש"ס במסכת ברכות כד, א ובפוסקים) ששוללים את האמור בתכלית ובהחלט.

וביותר גדולה הפליאה בידעי חביבותו של ספר הזהר הקדוש בתוככי אחינו בני ישראל הספרדים, שהרי גם בזהר הקדוש פ' נשא, בקדש הקדשים בו — באידרא רבא קדישא שם (דף קמב, רע"א) הפליגו בשלילת ענין האמור.