263

ג) לכתבו, שכשמתחיל להתבונן באיזה ענין בדא"ח או בענין לימוד בכלל — נופלים לו כמה מחשבות מבלבלות.

ידועה העצה בזה ללמוד מתוך הספר, וגם בשעה שמתבונן והעינים סגורות, יהי' הספר פתוח לפניו, שהאותיות אוחזות המחשבה וממעטים הבלבולים ולפעמים מבטלין אותן כליל.

ד) במ"ש שההתבוננות בפרק תניא מ"א מהתחלתו עד לעמוד ב' תיבת המלך, הננו רחוק מזה — אל יתרשם מפתויי היצר אלה, כי אם יחזור על הענין במחשבתו איזו פעמים, ובמילא ישתתקו טענות היצר...

(ממכתב ה' אייר תשי"ט)

במענה למכתבו מעש"ק ושואל לימוד התניא מתי יהי' אם קודם התפלה או לפני השכיבה.

הנה לאמיתתו של דבר בכגון דא נחוץ הוא בשני הזמנים, אבל בעיקר הוא בבקר קודם התפלה, כיון שלימוד זה מוסיף בהתפלה וענינה (עיין ג"כ רמב"ם הלכות יסודי התורה (ריש פרק ב') ורבנו הזקן בהקדמה לסידורו ד"ה הקול קול יעקב) והרי התפלה נותנת חיות בכל היום כולו לא רק בנוגע לעניני הרשות וכו' שע"י התפלה עושים אותם באופן אחר לגמרי, כי אם גם בנוגע לימוד התורה, וכתפלתו של אבא בנימין, שתהי' תפלתי סמוך למטתי (עיין לקו"ת ברכה צ"ו ב').

(ממכתב י"א טבת תשכ"ב)

... בהנוגע לכוונה בתפלה, צדק בדבריו שלא בכל פעם היא אותה העצה, שהרי תלוי זה במצב רוח האדם, המשתנה מזמן לזמן, בכ"ז ישנן נקודות כלליות, אשר בכל עת ובכל זמן מועילות הן, ומהן נתינת הצדקה לפני התפלה וכמרז"ל (ב"ב י, א') ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, וכמ"ש אני בצדק (אזי) אחזה פניך, כן הזהירות בטבילת עזרא, ושיהי' הסידור פתוח לפניו במקום בו מתפלל, ז.א. שאפילו כשמפני העמקות