244

ע"פ כתבו שבלימוד בישיבה לא הצליח בנו שי' — מובן שכדאי שילמוד מקצוע (מלאכה) ומה טוב בביסל"מ — שבו לומדים תורה [לימוד בבי"ס עממי — מובן שאין זה ענין כלל, כיון ששם מעורבים עם נכרים וכו', נוסף — על התערובת דנערים ונערות]. באם נמצא כהנ"ל ועכ"פ בנ.י. — טוב יותר מאשר בריחוק מקום גדול — כדי שיראוהו לעתים קרובות ויוכלו לייעצו איך להסתגל בקל יותר וכיו"ב.

באם אין נמצא — אזי באהקת"ו. ויבררו אצל. . שי' — האם התכנית בכחב"ד לפי כחו (שלומדים גם חסידות) או בביסל"מ דתי אחר באה"ק...

(ממכתב סיון תשכ"ו)

בודאי מובן (ורגיל) אשר הנוער צמא למצוא ודבר חדש וכו' — ולא עוד אלא שיש לזה יסוד בציווי חז"ל לעשות "כמאן דבעי למיעבד", היינו לנצל הכוחות שניתנו לו במילואן,

לאידך גיסא מובן ג"כ ופשוט שאינו ענין כלל לחפש טרם שיזדיין בנשק שיוכל להתגבר עליו ולתקנו (עכ"פ שידע שיש סיכויים טובים לזה) — ולא שינוצח על ידו (שאז תיתוסף קלקול בעולם ואצלו וכו'), ובנוסח חז"ל שאסור לאדם לעמוד במקום סכנה ועוד יותר — כבתפלה שאומרים אותה קודם להתפלה "אל תביאני לידי נסיון".

בנוגע ליהודים ובפרט בתקופתנו — זו שמזכירה לעיל וקאלידזש בכלל — ה"ז בדוגמא לאדם בריא האומר שכל ימיו חי בתנאים בריאים והי' בריא וראה רק בנ"א בריאים ובמילא אינו מנצל הכחות שלו כלל, ומהי תכלית חיי? ולכן קס"ד שיעתיק דירתו למקום מחלות — מתדבקות — שיש בהן סכנה, ולאחרי זה ינסה אולי מסוגל הוא להתחיל ללמוד חכמת הרפואה במקום זה וכו'. והנמשל מובן.

ישנו מוכן בשביל בנות מבנ"י הדומות לה, אשר מוכרח להתגבר עליו, הוא: החסרונות שמזכירה בנוגע לאוירת הסעמענארים (— וביה"ס בכלל) אפשרי לתקנן, אבל רק ע"י אלו שהרגישו בעצמן ופגע בהן החסרון — אלא שככל הישג טוב דרושה לזה הכנת עצמו — עד כדי יגיעה בזה, כוונתי: לרכוש ידיעות מספיקות במקצעות הנלמדים בהסמינארים, מומחיות בפדגוגיא, החלטה תקיפה לא להתרשם באם לא יראו הפירות תומ"י ולא ליבוש מפני המלעיגים — ולאחרי זה להתחיל לשנות האוירה וכו' ובהתלהבות ובמסנ"פ. ובודאי שהשי"ת יצליח.

(ממכתב שנת תשל"ב)