243

בנוגע למצבו ברוחניות ובמילא פועל על הבריאות וכו', מובן וגם פשוט אשר נסיעה וטלטול ממקום למקום, לא ישנה בזה מאומה, והלואי שלא יזיק, שהרי הורונו חז"ל, לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ, ומי יודע איך יסתגל במקום החדש.

ולהמשך מכתבו אשר במקום חדש ילמוד ג"כ איזה אומנות, כי טוב תורה עם דרך ארץ, הרי במכתבו זה עצמו, הקדים תורה לדרך ארץ, ובודאי ובודאי שעדיין לא הגיע זמן נכדו שי' לגזול מהשעות אשר מקדיש הוא להתמדה ושקידה בלימוד תורתנו תורת חיים, חיים גם כפשוטם בעולם הזה הגשמי, ולהתבלבל בחשבונות רבים מחשבות בני אדם ותחבולותיהם היפך מזה שהאלקים עשה את האדם ישר.

יודע הנני אשר אויר מדינה זו גורם למחשבות בנוגע לתכלית, בגיל הרך של הבנים והבנות, אבל כל המביט בעינים גלויות על הנעשה סביבו, רואה על כל צעד ושעל, שברובא מסתדרים בפרנסה דוקא לא בזו האומנות שלמד בעודו רך.

שולח הנני העתק מכתבי גם לבנו הרב שי' כיון שאיני יודע ממי באו סברות הכתובות במכתב כ' (אף שלכאורה הרי הן בהיפך מפעולות בנו הרב שי' לילך נגד הזרם דארצוה"ב, פעולות במרץ ומבלי התחשב עם דעת הרבים וכו' וכו').

ויהי רצון אשר נוסף על הנחת רוח שיש לו עתה מנכדו שי' והלואי ועוד יותר מכל יו"ח שי' נחת אמיתי, יוסיף השם כהנה וכהנה ע"י הצלחה מופלגה של נכדו בלימוד התורה בנגלה ובחסידות, מבלי הפרעות ענינים מבחוץ, ובודאי כשיוכל ללמוד במנוחה, יקוים בו אשריך בעוה"ז וטוב לך וכו'.

בכבוד ובברכה לבשו"ט.

נ.ב. וכיון שהכל בהשגחה פרטית, עלי החובה (והזכות) לעוררו על ההכרח לקבוע עתים בלימוד פנימיות התורה, שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, קביעות בכל יום ובהוספה ביום השבת, כמבואר בכתבי האריז"ל החי.

(ממכתב י"ז אד"ר תשכ"ה)

... וכל^* העושים זאת — גוזלים מאת התלמידים כמה וכמה שעות מלימודי קודש שלהם. ועי"ז מחסר גם את ידיעותיהם בקיום המצות בפועל וביר"ש, ומכשילים אותם עי"ז בענינים דרבנן וגם דאורייתא. ור"ל.

(ממכתב כ"ו סיון תשט"ז)