237
ואתחנן
בעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע מתאים לתוכן כתבו,
ולכתבו אודות ענין השכחה, ידועה העצה בזה מתאים להוראת חכמנו ז"ל, חיים הם למוצאיהם בפה, ללמוד בדבור, ומה טוב בחברותא באופן של שקו"ט עם החבר, שכל זה מועיל לזכרון.
ועוד שיהי' בקי בעל פה המאמר ד"ה והדרת פני זקן, דסוף פרשת קדושים בלקוטי תורה.
וכן אשר יבדקו את התפילין שלו, ובכל יום חול קודם התפלה יפריש פרוטות אחדות לצדקה...
(ממכתב כ"ו אד"ר תשכ"ב)
... מרז"ל תוקפא דגופא חולשא דנשמתא (דנפשא) — ראה זח"א קפ:, קמ:. הגירסא דנפשא — מפרטת יותר שמצב הגוף נוגע במדרי' הנשמה הסמוכה אליו דוקא והיא הנק' נפשא, כידוע.
(ממכתב שלהי אלול תיש"א)
... לההערה בסוף אגה"ק לאדה"ז ד"ה הוכח תוכיח* — הרי כמו שרמוז חיצונית
הערות
- *. ז"ל השואל: אדמוה"ז לא בא לחדש או גם לבאר הלכות שבת ומקורותיהן, כי אם להדגיש גודל העון של שיחה בטלה בש"ק, ולזה ביאר מה שידוע ליו"ח כי בכל המצוות יש פנימיות וחיצוניות וגם בשבת כן. וא"כ לכאורה הי' די להזכיר חיצונית מהשבת (בבחי' שמור) כמו ששבת וכו', ופנימיות של בחי' שמור כמו ששבת וגו'. ואעפ"כ נראה מדבריו הקדושים והמאירים שרצה גם כן להזכיר בחי' זכור וא"כ למה לא התחיל בחיצוניות כמו שנאמר ויקדש אותו ויברך וגו' ואח"כ הפנימית כמ"ש שבת לה"א וגו'. ולפיכך אמרתי בדרך השערה בעלמא, שאדמוה"ז כלל בחכמתו את החיצוניות דזכור בפנימית דזכור, באמרו: "הכוונה בתפלת השבת", משא"כ בשמור אין השביתה מעשי' גשמיית כלולה בשביתה מדיבורים גשמיים. המו"ל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.