229

ולפלא קצת שלא הזכיר זה (ככל הדרוש) בשער הגאולה בספר אהל ישרים הנ"ל.

בכבוד ובברכה ולבשו"ט מביאת מבשר טוב שאז יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולימים טובים.

(ממכתב ח' מנ"א תשכ"א)

... בראותי הרגש לבו ואהבתו לכפר חב"ד, בתוככי אהבת ישראל בכלל, הרי ההתחזקות בזה היא דבר בעתו בפרט בימים אלו שבין המצרים דחורבן בית שני שקרה מפני שנאת חינם, כהודעת חכמינו ז"ל. ופשוט שזה שנצטוינו לעשות זכר לחורבן, בימים אלו ביחוד, הכוונה היא בשביל התיקון, שהרי החורבן הוא כנוסח התפלה ומפני חטאינו גלינו מארצנו, ואי אפשר לביטול המסובב כי אם על ידי ביטול הסיבה, וכל גרעון וחלישות בסיבה מביאה גרעון וחלישות בהמסובב, אפילו הוא — כמבואר בתורת החסידות — לעת עתה רק בעולמות העליונים. וכיון שעיקר החטא הי' שנאת חינם, הרי תיקונו באהבת חינם.

ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה לקץ גלותנו ולגאולה האמתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה.

(ממכתב ה' מנ"א תשכ"ד)

... אין די נייען טעג, דערמאָנען זיך אַלע אויף דעם מאמר רז"ל, אַז דער חורבן איז געווען פאַר דעם חטא פון שנאת חנם, דאָס הייסט ניט ליב האָבן דעם צווייטן אָן קיין שום פאַרוואָס, און אָן קיין שום יסוד, מיר אַלע אידן ווילן דאָך אַרויס פון גלות וואָס פריער, במילא דאַרפמען אַראָפּנעמען די סיבה וואָס האָט מיטגעבראַכט דעם גלות, וואָס דער תיקון אויף דעם איז "אהבת חנם" דאָס הייסט האָלט האָבן אַ אידן אָן אַ פאַרוואָס, און אפילו אַזאַ אידן, וואָס דער עם ישראל האָט פון אים קיין טובה ניט, און מען ווייסט ניט צי האָט בכלל וועלכער איד פון אים אַ טובה, און עס איז אפילו אַ ספק צי מען קאָן אויף אים אָנווענדען דעם ואהבת לרעך