223

וזהו גם תוכן החילוק בין שני הטעמים לשבירת הלוחות שבפירוש רש"י:

בטעם הא' — "כל ישראל מומרים ואתננה להם" — מודגשת מעלת התורה על ישראל, שמעלת ישראל היא בזה שהם מקיימים וממלאים ציוויי התורה, ולכן, בהיותם "מומרים" אין לתת להם את התורה;

ואילו בטעם הב' — מודגשת מעלתם של ישראל על התורה, עד כדי כך, ששוברים את הלוחות כדי להציל את ישראל — דישראל קדמו לתורה (והתורה היא בשביל ישראל)⁵².

ח. ובזה יובן הקשר ד"לעיני כל ישראל" (שבירת הלוחות) עם "גמרה של תורה":

ב"גמרה של תורה", סיומה וחותמה של כל התורה כולה, המקום שיבוא התוכן דכל התורה כולה. וענין זה מודגש בהתיבות, בהענין "לעיני כל ישראל", "שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם" — לומר לך, שכאשר מסיימים את כל התורה כולה, יודעים, ששלימותה ותכליתה של התורה היא — "צו את בנ"י דבר אל בנ"י", "ישראל קדמו" (שבגלל זה "נשאו לבו לשבור הלוחות").

וענין זה מודגש בשמחתתורה — שאז קורין "לעיני כל ישראל", "ועושין בו סעודת משתה לגמרה של תורה"⁵³:

בשמח"ת (יו"ט שני של שמיני עצרת) מודגשת ומתגלה מעלתן של ישראל — "פר אחד איל אחד"⁵⁴ (שקורין אז בתורה למפטיר), "כנגד ישראל"⁵⁵, "פר יחידי. . כנגד אומה יחידה, משל למלך. . אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך"⁵⁶, היינו, שהענין דשמח"ת הוא — "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"⁵⁷, ובלשון הזהר⁵⁸ — "לא אשתכח במלכא אלא ישראל בלחודוהי".

ולא עוד, אלא שהדגשת וגילוי מעלתן של ישראל בשמח"ת היא — גם לגבי התורה:

ב"שמחת תורה" — שני פירושים⁵⁹: א) שמחת ישראל בתורה ("שמחין. . לגמרה של תורה"⁵³), היינו שע"י התורה נעשית