207

לשון הכתוב לא יסבלהו שהי' ראוי שיאמר ימציאהו". אבל לכאורה אין זה מספיק, כי (מלבד זאת שאפשר לפרש כהרשב"ם¹⁶ "כמו ומצא³ להם, הקב"ה נמצא להם, הקב"ה הי' סיפוק שלהם" — הרי בכל אופן) לכאורה אין קושי זה (שהוא רק בתיבת "ימצאהו") גדול כ"כ כהקושי בפירושו הראשון של רש"י, שהוא קושי כללי בתוכן הפירוש, ש"איננו מטעם הפרשה" (וגם לא "מטעם" סיום כתוב זה עצמו) — ועכ"פ הו"ל לרש"י להקדים פירוש התרגום (כפירוש הראשון והעיקרי בפשש"מ)].

ב. ברא"ם מפרש, שפירוש זה בא בהמשך להכתובים ופירושי רש"י שלפניו, "מפני שנתן סיבת הצלת דור הפלגה מהאבוד ואמר מפני שעתידין לצאת מהם מספר בני ישראל [בהנחל גו' בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל¹⁷, וכפרש"י שם], ואח"כ פירש מה ענינם של מספר בני ישראל עד שזכו דור הפלגה להנצל מן האבוד בעבורם ואמר¹⁸ מפני שהם חלק ה' ונחלתו [כפרש"י שם "למה כל זאת לפי שהי' חלקו כבוש ביניהם כו' ומי הוא חלקו. . עמו יעקב חבל נחלתו"], הוצרך להודיע עוד למה זכו אלו להיותם עמו ונחלתו יותר מבני ישמעאל ובני עשו שהם מבני אברהם יצחק כמו אלו, ואמר מפני שמצא את אלו נאמנים לו בארץ המדבר שקבלו תורתו ומלכותו".

אבל פירושו צ"ע, שהרי מפורש בפרש"י בפסוק שלפנ"ז טעם אחר ע"ז "למה זכו אלו להיותם עמו ונחלתו יותר מבני ישמעאל ובני עשו", וז"ל: "יעקב חבל נחלתו, והוא השלישי באבות המשולש בשלש זכיות זכות אבי אביו וזכות אביו וזכותו הרי ג' כחבל הזה שהוא עשוי בג' גדילים והוא ובניו היו לו לנחלה ולא ישמעאל בן אברהם ולא עשו בנו של יצחק" (שאין להם "שלש זכיות") — וא"כ למה "הוצרך להודיע עוד למה זכו אלו. . יותר מבני ישמעאל ובני עשו"?

ועוד ועיקר: גם את"ל שיש מקום לפרש שפסוק זה בא בהמשך להקודמו ("כי חלק ה' עמו גו'"), עדיין צריך ביאור: כיון שחלקו השני של הכתוב ("יסובבנהו יבוננהו גו'") מדבר (גם לפרש"י) על הטובות שעשה השם לישראל (וכתוכן כל הפרשה) — מהו ההכרח לחלק את הכתוב לשנים, ולפרש, שחלקו הראשון הוא המשך וסיום ל"כי חלק ה' עמו גו'", וחלקו השני הוא ענין בפ"ע?

ג. גם יש להבין אריכות לשון רש"י "אותם מצא לו נאמנים בארץ מדבר שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו":

הקדמת רש"י "מצא לו נאמנים בארץ מדבר", מובנת, כי זה קאי (גם) על המשך הכתוב "ובתוהו ילל ישימון", כפרש"י שם "אף שם נמשכו אחר האמונה ולא אמרו למשה היאך נצא למדברות¹⁹ כו' לכתך²⁰ אחרי במדבר", והיינו שה"כלל"