205

דברי תורה כדבעי, הרי הד"ת שלמד מתאחדים עם שכלו והיו לאחדים — וזהו "קרוב לשמים", שבנוגע ל"שמים" — תורה — צריך האדם להיות "קרוב", שתפיסת דברי תורה היא בדרך "קירוב";

משא"כ מצות, הרי המכוון העיקרי הוא — קבלת עול מצות, "אשר קדשנו במצותיו וצונו". שלכן עיקר ענין המצות הוא (לא כוונת המצות — שעל ידה מרגיש האדם שייכותו להמצוה והתועלת וכו' שיש בעשייתה — אלא) — מעשה המצות, כי דוקא בהעשי' בפועל בא לידי ביטוי דעושה מפני "וצוונו", ביטול האדם להקב"ה וקבלת עולו יתברך. וזהו הפירוש ב"רחוק מן הארץ" ע"פ הפירוש שקאי על מצות — שהעבודה של "ארץ", קיום המצות, צ"ל בדרך "ריחוק", העבודה דקבלת עול⁴⁴.

ח. ולפי זה יש לומר עוד, ששני דרכים אלו הן כנגד שני הענינים שנרמזו בפסוק "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב":

"דרשו ה' בהמצאו" — שהיא דרישת האדם כאשר הקב"ה הוא (רק) "מצוי לו", אבל אין עדיין הרגשה של קירוב וגילוי אל האדם⁴⁵ — היא ע"ד העבודה דקבלת עול, שהאדם מרגיש עצמו "רחוק" מהשם, אלא שמקבל עליו עולו יתברך.

משא"כ "קראוהו בהיותו קרוב" — היא העבודה באופן של "קירוב" וגילוי, שהאדם מתייגע בשכלו להבין חכמתו יתברך, עד שנעשה "יחוד נפלא" כנ"ל; וכמבואר גם בתניא⁴⁶ בטעם ש"עסק התורה נקראת בלשון קריאה. . שע"י עסק התורה קורא להקב"ה לבוא אליו כביכול כאדם הקורא לחבירו שיבא אליו וכבן קטן הקורא לאביו לבא אליו להיות עמו בצוותא חדא" (וכמו שמבאר שם ש"קריאה" זו היא על ידי התורה דוקא⁴⁷) — ע"ד המבואר לעיל בפירוש "קרוב לשמים".

(משיחות ו' תשרי תשמ"ז, ש"ש (האזינו) תשכ"ז)