201

פסוק "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב" — דלכאורה יש להבין כפל הלשון (א) דרשו ה' בהמצאו, (ב) קראוהו בהיותו קרוב?

ע"ד הפשט יש לומר שהכפל הוא (רק) ליופי המליצה¹¹. אבל ע"ד ההלכה והדרוש (ובפרט ע"פ פנימיות הענינים), מסתבר לומר שהם שני ענינים חלוקים — שיש בכל אחד מהם תוכן וחידוש מיוחד¹².

ויש להוסיף: בשני חלקי הפסוק יש שני שינויים: (א) באופן פעולת האדם — "דרשו" או "קראוהו", (ב) באופן גילוי הקב"ה להאדם — "בהמצאו" או "בהיותו קרוב".

וע"פ הנ"ל שהם שני ענינים חלוקים בתוכן, מסתבר, ששניהם תלויים זב"ז: מצד זה שהקב"ה הוא "בהמצאו" — "מצוי לו" — צ"ל בישראל ענין ה"דרישה" ("דרשו"); והתוצאה של "בהיותו קרוב" (קירוב הקב"ה לעם ישראל) היא — "קראוהו".

[וכפירוש הפשוט בכתוב זה, דמש"נ "בהמצאו" (ו"בהיותו קרוב") אינו תוצאה מ"דרשו ה'" (ו"קראוהו") (ע"ד מש"נ¹³ "ובקשתם גו' את ה"א ומצאת כי תדרשנו גו'"), אלא להיפך, שדרישת האדם את ה' היא תוצאה מזה שהקב"ה הוא "בהמצאו"¹⁴].

ג. ויש לומר הביאור בזה:

"בהמצאו" הוא מלשון "מציאה"¹⁵, שגדרה של "מציאה" הוא שהיא באה בהיסח הדעת¹⁶, מבלי כל השתדלות מצדו (דלא יתכן לומר שאדם יהי' טורח לחפש מציאה, שהרי הגדר של "מציאה" הוא, שמוצא אותה, שלא מדעתו). ומזה מובן, דזה שקירובו וגילויו של הקב"ה לישראל שבפסוק זה מתואר בתיבת "בהמצאו", ה"ז משום שהגילוי הוא (גם) למי שאינו ראוי לכך מצד עצמו אלא בא "בהיסח הדעת", והיינו מי שצריך לעבודת התשובה.

וזוהי השייכות המיוחדת דפסוק זה ל"עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ" וענין התשובה:

בתחלת השנה, כאשר האדם עושה חשבוןצדק אליבא דנפשי' ממעשיו דיבוריו ומחשבותיו במשך שנה שעברה, וידע אינש בנפשי' שמצבו הרוחני הוא רחוק מכפי הרצוי, ועכ"פ מכמאן דבעי לי' למעבד¹⁷, יוכל ליפול ביאוש ח"ו, בחשבו מי אני ומה אני שאוכל להתקרב אל השם.

ובמענה על זה אמר קרא, שבעשרה ימים אלו — "דרשו ה' בהמצאו", הקב"ה "מצוי לו" בדרך מציאה, שאינו תלוי כלל בעבודת והכנת האדם; ולכן אינו נוגע בזה מצבו הרוחני של האדם, אם עבודתו במשך השנה היתה כדבעי וראוי הוא לקירוב זה אם לאו; ויתירה מזו — אפילו לא טרח האדם "לחפש" את ה' (כמש"נ¹³ "ובקשתם משם את ה"א ומצאת"), הרי כיון שהקירוב בא בדרך "מציאה", הרי הוא לכל ישראל בשווה¹⁸.