200
שיחה א
א. כתב הרמב"ם בהלכות תשובה1: "אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר2 דרשו ה' בהמצאו"3, ומקורו בדרשת הגמרא4 על פסוק זה ("דרשו ה' בהמצאו") — שהזמן שבו הקב"ה "מצוי לו"5 (לכל יחיד מישראל) — "אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ".
אמנם, בגמ' הובא זה לענין הצעקה והתפלה לבטל גזר דין — ד"גזר דין של ציבור. . אע"ג שנחתם נקרע" לעולם (ע"י צעקה), "בכל קראנו אליו"6, משא"כ ביחיד הוא רק7 "בהמצאו" — "אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ";
אבל הרמב"ם לא הזכיר כאן ענין של "גזר דין"8, והביא זה לענין מעלת התשובה9 — שבעשרה ימים אלו "היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד", היינו שלבד זאת ש"מתקבלת היא (אצל הקב"ה) מיד", התשובה עצמה "היא יפה ביותר"10. ומשמע מזה, שעיקר התועלת מ"קירוב" זה של הקב"ה בעשרה ימים אלו, היא בענין התשובה דוקא.
וצריך להבין: זה שהקב"ה "מצוי" לכאו"א מישראל, צ"ל מביא לידי תוספת התעוררות בכל עניני עבודת השם, ובפרט בעבודת התפלה להקב"ה, דכאשר הקב"ה הוא "מצוי" אליו בודאי שתפלותיו — באיזה ענין שהוא — מתקבלות מיד כו'; אבל מהי השייכות המיוחדת דקירוב זה לענין התשובה?
ב. וי"ל דיובן זה בהקדם ביאור ה
הערות
- 1. פ"ב ה"ו.
- 2. ישעי' נה, ו.
- 3. בכמה כת"י הרמב"ם (ראה ס' המדע — ירושלים, תשכ"ד) הובא גם סיום הכתוב "קראוהו בהיותו קרוב" (וכ"ה בזח"א קה, ב. וראה ר"ח ר"ה יח, א), או עכ"פ "וגו'" (וראה לקו"ש חי"ד ע' 465 בהערה). וראה לקמן בפנים סעיף ב ואילך.
- 4. ר"ה יח, א (וש"נ) — כמ"ש בכס"מ כו' שם.
- 5. ל' רש"י שם ד"ה ויחיד אימת.
- 6. ואתחנן ד, ז.
- 7. כ"ה פשטות משמעות הגמ', דהחילוק בין (יחיד וציבור, ו)כל השנה ועשי"ת הוא להמ"ד (ר"ה שם) שגז"ד של יחיד לא נקרע. אבל מלשון הרמב"ם שם "אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם בעשרה הימים כו' היא יפה ביותר כו'", משמע, דגם למ"ד שגז"ד של יחיד נקרע לעולם, מ"מ יש חילוק בין כל השנה לעשי"ת שאז "היא יפה ביותר כו'" (פרשת דרכים דרוש יג בתחלתו. וראה אוה"ת ש"ש ע' א'תע).
- 8. ומ"ש הרמב"ם "(התשובה) והצעקה" — בפשטות בא בהמשך למ"ש לפנ"ז (הלכה ד) "מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם כו'" (ולא — תפלה לבטל גזר דין[ednref_60_*]).
- 9. כתוכן פרק זה דהלכות תשובה, שהוא ע"ד מעלת התשובה, וכהתחלת הפרק — "אי זו היא תשובה גמורה כו'". ובפרט שעדיין לא נזכר ברמב"ם ע"ד דינו של אדם (וענין הדין — כולל הדין דר"ה — בא רק לקמן בפרק ג. וראה שם ה"ד).
- 10. וראה לקו"ש ח"ט ע' 211 (ובהערה שם). לקו"ש חכ"ט ע' 7206. [edn_60_*] בכס"מ כו' שם ציינו שמקור הרמב"ם (שהשב צ"ל "צועק תמיד כו'") הוא ממאמר ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם (ר"ה טז, ב. וראה לעיל ע' 62). אבל מלשון הרמב"ם "צועק תמיד" משמע, שכוונתו שכן צ"ל הנהגת השב בכלל (ולכאורה — גם לאחרי שבטל גזר דינו). וע"ד מ"ש הרמב"ם לקמן ספ"ז. וראה הערה הבאה.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.