196

ג. גם צריך ביאור דיוק לשון רש"י "כמו שאיני רואה בצרתם", דלכאורה, כיון שכוונת רש"י לפרש הסתרת פני הקב"ה לענין העדר השגחתו, הול"ל "כמו שאיני רואה אותם", ומדוע מגביל את העדר הראי' (וההשגחה) רק ל"צרתם"?

ומשמע ומובן מזה, שאין כוונת רש"י להעדר ההשגחה שהיא הסיבה להרעות והצרות [כמבואר במורה נבוכים²⁵ ועוד מפרשים²⁶, שבהיות בנ"י בהסתר פנים והעדר השגחה, הם נעזבים "למקרה" ובמילא באות עליהם רעות וצרות²⁷, וכהמשך הכתוב כאן "על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה"], כי אם, להעדר ההשגחה אחרי שכבר באו הרעות והצרות, שגם אז מתנהג הקב"ה "כמו שאיני רואה בצרתם" (היינו לא שאינו משגיח על בנ"י, אלא שאינו רואה הצרות, ובמילא אינו פונה לצעקתם כו' להושיעם²⁸).

[ועפ"ז מדוייק גם ל' רש"י "שאיני רואה", דלכאורה הול"ל "שאיני משגיח" (שהוא העיקר), ומדוע אומר רש"י "שאיני רואה" ועל הלומד להבין שכוונתו להעדר ההשגחה, "מפני²⁹ שכל מי שאין פניו רואות את הדבר אינו משגיח בו"?

וע"פ הנ"ל מובן, כי אין כוונת רש"י להעדר השגחת השם על בנ"י, שהיא סיבת הצרות כו' (שע"ז נופל הלשון "איני משגיח"), אלא להעדר ראיית הצרות (שכבר באו), כנ"ל].

ותמוה: בכתוב מפורש "והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות גו'", שהסתרת פני הקב"ה באה קודם המצב ד"והי' לאכול ומצאוהו גו'", ואדרבה, היא היא סיבת הרעות — ורש"י מפרש להיפך, ש"והסתרתי פני" ה"ז לאחרי שמצאוהו הרעות והצרות?

לכאורה יש לומר, שזהו לפי שבעונשי שמים שלמדנו בכתוב עד עתה, לא מצינו (בפשוטו של מקרא) שיבואו מחמת העדר ההשגחה, ואדרבה, עונש הרשעים בא דוקא ע"פ השגחתו ית', ששופט את הרשע ודן אותו בעונש המתאים. ויתירה מזו: עונש חמור על עון חמור מתואר בפסוק (לא בלשון הסתרת פנים, אלא) בלשון "ונתתי פני"³⁰ (וכיו"ב), שפירושו כפרש"י³¹ "פונה אני מכל עסקי ועוסק בו", דהיינו תוקף ההשגחה. ולכן גם בנדו"ד אין רש"י מפרש "והסתרתי פני" שזוהי סיבה להעונש כו'.

אבל אין זה תירוץ מספיק, כי י"ל שכאן מדובר בעונש חמור יותר מהעונשים שנזכרים עד עתה, כמבואר במפרשים³², שזוהי מדה כנגד מדה, ש"כנגד העזיבה שעזבו ה' [כמ"ש בפסוק שלפנ"ז "ועזבני והפר את בריתי"] אמר