191

דמצות כתיבת ס"ת שעל כל אחד ואחד היתה "בדורות הראשונים שהיו כותבים ס"ת ולומדין בו, אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בבתי כנסיות לקרות בו ברבים מצוה עשה היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירושי' להגות בהן הוא ובניו, כי מצות כתיבת התורה היא ללמוד בה כדכתיב ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם וע"י הגמרא והפי' ידע פי' המצות והדינים על בוריים לכן הם הם הספרים שאדם מצוה לכתבם"³¹.

ה. עפ"ז יובן עוד חילוק בין שתי מצות אלו — שמצות כתיבת ס"ת היא מצות היחיד, בלשון הרמב"ם³² "מצות עשה על כל איש ואיש³³ מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו", ואילו מצות הקהל שייכת לציבור כולו³⁴, זהו תוכן המצוה — "הקהל את העם".

ויש לבאר חילוק זה בהתאם למשנת"ל, שמצות כתיבת ס"ת מטרתה לימוד התורה, ומצות הקהל — קבלת עול מצות:

לימוד התורה אינו שווה אצל כל ישראל, דנוסף על החילוק באופן קיום מצוה זו — דיש שיוצא י"ח רק ע"י לימוד באופן ד"והגית בה יומם ולילה" כפשוטו, ויש שיוצא י"ח בפסוק אחד שחרית ופסוק אחד ערבית (כמבואר בהלכות ת"ת³⁵), הרי גם בהשגת התורה חלוקים זמ"ז, שכל אחד מבין לפי ערכו כו' — ולכן מצות כתיבת ס"ת, השייכת ללימוד והשגת התורה, היא מצוה על כל יחיד ויחיד בפ"ע;

משא"כ בנוגע לעשיית המצות הרי "תורה אחת ומשפט אחד לכולנו בקיום כל התורה ומצות בבחי' מעשה"³⁶; וכן בענין קבלת עול מצות — היראה המביאה לידי עשיית המצות ("ויראו גו' ושמרו לעשות גו'") — דקבלת עול מלכות שמים היא למעלה מהתחלקות והיא שווה לכל נפש — ולכן, גם מצות הקהל, שענינה לעורר את ישראל ליראת השם ושמירת המצות, היא חובת הציבור, הכולל את כל עם ישראל בשווה.

[ומצינו שני ענינים אלה במ"ת גופא — שכללות מעמד הר סיני הי' לכל ישראל כאחד, בבת אחת דוקא, ל' יחיד³⁷