183
הוא טעם על אמירת פסוקי שופרות, אין צריך לדחוק שהפירוש ד"ובמה בשופר" היינו פסוקי שופרות (היפך הפירוש הפשוט דקאי על התקיעה בשופר) — אלא שענין זה ד"ובמה בשופר" (שהענינים דמלכיות זכרונות נפעלים ע"י תקיעת שופר) הוא גופא הטעם לאמירת פסוקי שופרות, דכיון שכל עניני ר"ה נפעלים ע"י תקיעת שופר [וכנרמז גם בלשון חז"ל25 "מצות היום בשופר", והיינו שתקיעת שופר היא המצוה העיקרית דכל היום, כולל כל עניני יום זה26] — לכן אומרים פסוקי שופרות, להביא ראי' מן התורה על תוכן ענין השופר.
[בסגנון אחר קצת: הכוונה באמירת פסוקי שופרות, אינה סתם להביא ראי' שחייבים לתקוע בשופר בר"ה, אלא על תוכן ענין השופרות, ולכן אומרת הגמ' (כטעם על אמירת פסוקי שופרות) "ובמה בשופר", שזה מדגיש מה שנפעל ע"י תקיעת שופר, שע"ז מביאים ראי' מן התורה בפסוקי שופרות].
ג. ויש להוסיף ביאור בשיטת רש"י (והראב"ד) שפירשו דברכות מעכבות את התקיעות (וכן להיפך) — בהקדם פירוש הריטב"א הנ"ל ב"ובמה בשופר", "במה ראוי להמליכו ולהזכיר זכרונכם לפני — בשופר, שכן כתיב27 ויתקעו העם בשופרות וימליכו את שאול עליהם למלך, ומלכותא28 דארעא כעין מלכותא דרקיע"29.
דבפשטות אין הכוונה במ"ש "במה ראוי להמליכו", שהשופר עצמו פועל המלכת המלך, אלא שבעת ההמלכה ראוי לתקוע בשופר. ולפ"ז צריך ביאור לכאורה בלשון "ובמה בשופר", שמשמעו, שהשופר פועל ענינים אלו.
ומובן ע"פ שני המשלים שהובאו30 על תקיעת שופר:
משל אחד מהבעש"ט ז"ל31 — מ"מלך שהי' לו בן יחיד מלומד היטב שהי' חביב אצלו כבבת עינו ממש, ועלה בדעת האב ובנו שיסע למדינות אחרות ללמוד חכמות ולידע הנהגת בנ"א, אז נתן לו אביו המלך שרים ומשרתים והון רב שילך ויתור במדינות ואיי הים למען יגיע הבן למעלה יתירה יותר מכמו היותו אצל אביו בביתו. ויהי ברבות הימים וכל אשר נתן לו אביו הלך על הוצאות הדרך מהצטרכות תפנוקיו שהי' מורגל, והעיקר במה שהוסיף תאווה על תאוותו. . עד שמכר כל אשר לו, ובין כך הלך למדינה רחוקה עד שגם אביו לא נודע שם כלל. . בצר לו, עלה בלבו לחזור למדינת אביו, אבל מחמת אריכות הזמן שכח גם לשון מדינתו, ובבואו למדינתו מה יכול לעשות מאחר שגם הלשון שכח. והתחיל לרמז להם שהוא בן מלכם. . עד שהגיע לחצר המלך והתחיל לרמז להם שהוא בן המלך ולא השגיחו עליו כלום. עד שהתחיל לצעוק בקול גדול בכדי שיכיר המלך קולו, וכשהכיר המלך קולו אמר הלא זהו קול בני צועק מתוך דוחקו ונתעורר אצלו אהבת בנו וחבקו ונשקו כו'. וכך יובן
הערות
- 25. משנה ר"ה כו, ב.
- 26. ע"ד משנ"ת במ"א בנוגע לפורים, שהם "ימי משתה ושמחה", שזהו תוכן כל עניני היום.
- 27. וכבר העירו שצ"ע מקומו. וראה מ"א (א, לד. לט) בנוגע לשלמה. ועוד.
- 28. ברכות נח, א.
- 29. ראה גם טעם הראשון של הרס"ג לתק"ש — באבודרהם במקומו.
- 30. בהמשך וככה תרל"ז לאדמו"ר מהר"ש (פרק ע). — נת' בסה"מ מלוקט ח"א (ע' תכו; ע' תלד ואילך).
- 31. הועתק גם בהוספות לכתר שם טוב (הוצאת קה"ת) סי' קח.
מצוטט ב־2 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת* יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ב לקו"ש חל"ד ע' 183
- תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ה'תשל"א לקו"ש חל"ד ע' 183
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.