181

בשופר" כ' הריטב"א¹¹ ד"אכולהו קאי, במה ראוי להמליכו ולהזכיר זכרונכם לפני, בשופר. . והיינו דעבדינן נמי תרועה במלכיות כו'". והקשה, שא"כ נמצא ש"עדיין לא נתן טעם לפסוקי שופרות", ומתרץ בשני אופנים: (א) "דלא צריך (ליתן טעם על פסוקי שופרות) דהא פשיטא, דכיון דאיכא שופר איכא נמי פסוקי שופר". (ב) ד"ובמה בשופר" פירושו פסוקי שופרות¹², ש"ברכת השופרות היא ע"ש השופר, שאף כשאין לו שופר יהא מזכירו וקובע לו ברכה. וכך לשון התוספתא¹³ שופרות כדי שתעלה תפלתכם בתרועה, כלומר בהזכרת תרועה" — והיינו, ש"ובמה בשופר" פירושו שע"י אמירת פסוקי שופרות עולות התפלות (דמלכיות וזכרונות) לפני הקב"ה.

ונמצא, שיש שני אופנים לפרש "ובמה בשופר": לפירוש הא' הכוונה היא לבאר הטעם שתוקעים במלכיות וזכרונות¹⁴ — שהטעם הוא כי "ובמה בשופר" ("ובמה ראוי להמליכו ולהזכיר כו', ב(תקיעת) שופר")¹⁵; ולפירוש הב' ה"ז טעם על אמירת פסוקי שופרות (שע"י אמירת פסוקי שופרות ("הזכרת תרועה") "תעלה תפלתכם").

ובזה תלוי' פלוגתא הנ"ל ב"תקיעות וברכות. . מעכבות" — אם התקיעות מעכבות הברכות והברכות התקיעות או שהכוונה רק שהתקיעות עצמן מעכבות זא"ז וכן הברכות עצמן מעכבות זא"ז:

הטעם שרש"י (וכן הראב"ד) פי' שהברכות מעכבות את התקיעות (וכן התקיעות את הברכות), הוא לפי שמפרש "ובמה בשופר" בפשטות, שקאי על תקיעת שופר¹⁶ (כפירוש הא' הנ"ל), שלפירוש זה נמצא שכוונת ברייתא זו היא להדגיש (גם) התלות של הברכות בתקיעות, ש"במה" פועלת אמירת פסוקי מלכיות וזכרונות את פעולתם — "בשופר" (שלכן תוקעים בפסוקי מלכיות וזכרונות). וזהו הטעם ש"תקיעות וברכות. . מעכבות" — היינו שמעכבות זו את זו, כיון שפעולת הברכות "ובמה" היא — "בשופר".

משא"כ התוס' (ושאר ראשונים) דס"ל שרק הברכות עצמן מעכבות זא"ז, וכן התקיעות עצמן (אבל אין הברכות מעכבות את התקיעות וכן התקיעות אינן מעכבות את הברכות), ס"ל¹⁷ שגם סיום הברייתא "ובמה בשופר" הוא טעם על אמירת פסוקי שופרות¹⁸, ונמצא שכוונת הברייתא היא רק לבאר טעם אמירת