174
דרכים, דרך ארוכה ודרך קצרה9, אלא לדרך אחת שהיא "ארוכה וקצרה",
— וכמו שמצינו בסיפור חז"ל10 שביטוי זה ("דרך ארוכה וקצרה") פירושו דרך אחת — "אמר ר' יהושע בר חנני'. . פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר, אמר לי זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה11, והלכתי בקצרה וארוכה כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין חזרתי לאחורי אמרתי לו בני הלא אמרת לי קצרה, אמר לי ולא אמרתי לך ארוכה" —
היינו שעבודת ה' "בפיך ובלבבך לעשותו" היא "דרך ארוכה" (וכמבואר בארוכה בספר התניא איך להגיע לאהבת ה' עד שתביא את האדם למעשה בפועל — "לעשותו"), אלא שהיא גם דרך קצרה, כיון שעי"ז מגיע אל "עיר אלקינו"12 בלי מניעות ועיכובים.
ביאור הדברים: אע"פ שיש אהבה טבעית בלב כל ישראל, וקרוב מאד לעורר ולגלות אהבה זו שישנה בלבו פנימה בטבעו מתולדתו, מ"מ, כיון שמצ"ע היא מסותרת, דרושה עבודה ויגיעה גדולה שאהבה זו תחדור בכל מציאות האדם (עד ל"פיך. . לעשותו"), וכל זמן שלא חדרה האהבה בכל מציאות האדם הרי האדם "רחוק" מקיום התומ"צ13, כי אפשר שיהיו לו מניעות ועיכובים כו' — ע"ד משל הנ"ל ד"דרך קצרה וארוכה", שהיא דרך כזו, שההליכה בה (בכמות) היא קצרה, אבל בנוגע להגעה למחוז חפצו, הכניסה לעיר, ה"ה ארוכה, כי אף שנמצא סמוך ממש להעיר, יש דברים המונעים ומעכבים כניסתו;
ורק כאשר ישנו גם "בפיך גו' לעשותו" ה"ז "דרך ארוכה וקצרה", שאין מניעות ועיכובים ליכנס ל"עיר אלקינו", ולכן רק אז נעשה "קרוב" לקיום התומ"צ.
הערות
- 9. יש מפרשים כוונת אדה"ז ב"בדרך ארוכה וקצרה" לשתי הדרכים המבוארות בספר התניא, הדרך הא' — אהוי"ר הבאות ע"י התבוננות — כמבואר בתניא פט"ז ופי"ז; והדרך הב' — ע"י שהאדם מעורר בעצמו אהבתו הטבעית לה' אחד, כמבואר בפי"ח ואילך: הדרך הא' היא "דרך ארוכה", כי האהבה באה ונולדה ע"י עבודת האדם בהתבוננות בגדולת ה', שענין זה באופן שיוליד אהבה ויראה בלבו של אדם (או אפילו במוח) קשור עם יגיעה וזמן ארוך, והדרך הב' היא "דרך קצרה", לפי שבה אין האדם מוליד בלבו אהבה ויראה לה', אלא רק זוכר ומעורר אהבתו המסותרת שישנה בלב כל ישראל בעצם. ולהעיר ממשנת"ל ע' 172. אבל יותר נראה שכוונת אדה"ז היא ללשון רז"ל "בדרך ארוכה וקצרה", כבפנים. ועפ"ז מסתבר שכל הדרכים המבוארות בספר התניא הם באופן של "דרך ארוכה וקצרה".
- 10. עירובין נג, ב. ובאיכ"ר פ"א, יט בשינוי לשון.
- 11. באיכ"ר שם: זו קרובה ורחוקה וזו רחוקה וקרובה.
- 12. ל' הכתוב — תהלים מח, ב. ועוד.
- 13. כי זה ש"בכל עת ובכל שעה בידו של אדם וברשותו הוא להעביר רוח שטות והשכחה מקרבו ולזכור ולעורר אהבתו לה' כו'" (תניא רפכ"ה), הוא רק בכח, וגם לאחרי שזוכר ומעורר אהבתו לה', לכבוש היצר בסו"מ וע"ט, לא נעשה זה טבע בנפשו, וצריך לחזור ולעורר אהבתו אח"כ לכבוש היצר. וראה קונטרס העבודה פ"ה (ע' 33). ויש לומר שהסיום בפכ"ה שם "אלא משום שקיום התומ"צ תלוי בזה שיזכור תמיד ענין מסירת נפשו לה' על יחודו שיהי' קבוע בלבו תמיד ממש יומם ולילה לא ימיש מזכרונו", היא דרגה נעלית בגילוי אהבה מסותרת, שנעשה כמו טבע בנפשו. ועצ"ע. — בכללות דרגות אהבה מסותרת ועבודת האדם לגלותה — ראה ספר הערכיםחב"ד ח"א ערך אהבה מסותרת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.