170

כיון שהתורה ניתנה בשלימותה, "בכתב ובע"פ", לכן, אין שום קושי בלימוד התורה, והריהי בידם של ישראל בכל מקום שהם.

ועפ"ז מתורץ בפשיטות הטעם שרש"י מפרש "שאילו היתה שם היית צריך לעלות אחרי'" (ולא שזוהי התנצלות שאילו היתה בשמים לא הי' אפשר להשיגה) — כי מאחר שהכתוב מדבר כאן רק ע"ד "ללמדה" [כי בנוגע להבאת התורה לארץ אין שום קס"ד שיש צורך לעלות עוד פעם להורידה מן השמים, דפשוט שמעת מ"ת הרי היא נמצאת בארץ], א"כ מובן ופשוט שאין המדובר כאן ב"שמים" כפשוטם, מקומה של התורה קודם שניתנה, אלא במקום רחוק בארץ גופא (כדלקמן סעיף ד), שיש קס"ד לומר שהאדם צריך לנסוע מסעות לשם כדי ללמדה, וזהו ששולל הכתוב באמרו "כי קרוב אליך הדבר מאוד גו'".

ד. הסברת הענין:

פרשה זו ד"כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום", באה בהמשך וכסיום הפרשה שלפני' המספרת אודות הירידה לגלות והשיבה מן הגלות — "ויתשם¹⁹ ה' מעל אדמתם. . והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה. . והשבות אל לבבך בכל הגוים אשר הדיחך ה"א שמה ושבת עד ה"א. . ושב ה"א גו' וקבצך מכל העמים. . אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך. . והביאך ה"א אל הארץ. . ומל ה"א את לבבך". ואח"כ מסיים²⁰ "ואתה תשוב ושמעת. . ועשית את כל מצותיו. . כי תשמע בקול ה"א לשמור מצותיו וחקותיו הכתובה בספר התורה הזה".

ועפ"ז י"ל בפשטות, דמ"ש "לא בשמים היא גו' מי יעלה לנו השמימה גו'" הוא בהמשך לדברי הכתוב לפנ"ז, "אם יהי' נדחך בקצה השמים", שמובן ופשוט שאין הכוונה ל"שמים" כפשוטו [ועד שרש"י לא מצא לנכון לפרש כיצד יתכן שבן אדם יהי' נדח "בקצה השמים"] — אלא שכוונתו מקום רחוק ביותר ממקום ישוב בני ישראל.

וכמשנ"ת במק"א בארוכה, שמפרש"י עה"פ²¹ "ערים גדולות ובצורות בשמים" — "דברו הכתובים לשון הבאי", מובן, שבשאר מקומות בתורה שנאמר לשון שמים, אינו לשון הבאי, אלא פירושו בפשטות, מקום גבוה ביותר בארץ, או מקום רחוק בארץ גופא²² [ועוד זאת: אפילו במקום שנאמר "שמים" ותוכנו שייך לפי' הפשוט דשמים — "למטר השמים תשתה מים"²³, אין הכוונה שמים ממש, שהרי הגשמים יורדים מן העננים, אלא ביחס להאדמה והארץ שעלי' יורדים הגשמים, קוראים למקום העננים שלמעלה מזה בשם "מטר השמים", ועד"ז "ועוף²⁴ יעופף על הארץ על פני רקיע השמים"²⁵,