167

שיחה א

א. "כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה גו' ולא מעבר לים היא גו'"¹ ופרש"י² "לא בשמים היא" — "שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחרי' וללמדה".

ובפשטות כוונתו, דמ"ש "לאמר מי יעלה לנו השמימה גו'" אין פירושו שאילו היתה התורה בשמים היתה זו הצטדקות והתנצלות שאי אפשר להשיגה, ולמעשה אין זו הצטדקות מכיון שתורה לא בשמים היא, אלא להיפך, שגם "אילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחרי'"³.

ומקורו של פירוש זה הוא בגמ'⁴: "אמר רבי אבדימי. . לא בשמים היא, שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחרי' [ולא מעבר לים היא שאם⁵] מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחרי'". אלא שרש"י משנה מלשון הגמ', ובמקום "שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחרי'" — כ' "שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחרי'"⁶.

וטעם השינוי מובן בפשטות: בגמ' באה דרשה זו בהמשך למ"ש שם לפנ"ז⁷ ד"אין תורה נקנית אלא בסימנין. . עשו ציונים לתורה כו'" — ש"צריך⁸ לטרוח להעמיד סימנין ולהערים תחבולות כדי להתקיים⁹ התורה בלומדי'", וע"ז מביא ראי' מדרשת ר' אבדימי דמפרש דקרא ש"אם בשמים היא אתה צריך לעלות אחרי'", היינו שהמדובר בענין של תורה שהוא באופן של "בשמים" לגבי האדם הלומד (מרוחק קצת משכלו וזכרונו) שלכן הוא "צריך לעלות אחרי'" — לעשות תחבולות לקיימו בשכלו כו'. אבל בפרש"י שמפרש לפי פשוטם של כתובים, דייק לומר "שאילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחרי'", מאחר שהמדובר בפשטות הוא בענין של אילו יצוייר ("אילו היתה"), אבל לפי המצב הקיים הרי התורה אינה בשמים אלא "קרוב אליך הדבר מאוד", ואין צורך לעלות אחרי'.

אבל צריך להבין: כיון ש"לא בשמים היא גו' מי יעלה לנו השמימה גו'" לפי פשוטו, הוא ענין של "אילו יצוייר" — מה דחקי' לרש"י לפרש, שכוונת הכתוב היא ש"אילו היתה בשמים היית צריך לעלות אחרי' כו'", ולא פירש כפשוטו, שאילו היתה בשמים הייתם יכולים לטעון שאין ביכולתכם להשיגה ("מי יעלה גו'")?