ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לדתבאשיחה ב154

154

מלשון הכתוב, ש"אחרי שאמר כי תשמור את מצות ה"א, אשר הוא כולל כל המצות, הוסיף עליו ואמר והלכת בדרכיו, שבנוגע אל זה הי' אפשר להעלות על הדעת שאינו מוכרח כהכרח המצות, מאחר שהמצות הן מעשיות, והלכת בדרכיו אלו דברים התלויים במדות כפי שפרשה הקבלה מה הוא נקרא חנון. . וכללו של דבר הוא שמהוספתו והלכת בדרכיו על התנאתו במצות בכלל יתבאר שהכוונה היא לדבר זולתי המצות המפורשות בתחילה"¹⁷.

והיינו, ש"והלכת בדרכיו" אינו ציווי כולל, כי לפי ה"קבלה" אין הכתוב¹⁸ מדבר בקיום כל המצות כולן, אלא איירי רק ב"דברים התלויים במדות", כמו חנון, רחום וכיו"ב.

ב. ויש מקום לדון בזה: אם "דרכיו" בכתוב זה קאי רק על "דברים התלויים במדות", א"כ אין חידוש במצוה זו — כי ההנהגה של רחום וחנון וכיו"ב נכללת במצות "ואהבת¹⁹ לרעך כמוך"²⁰, וכמ"ש הרמב"ם²¹ "שצונו בחמלה והרחמנות והצדקה והחסד והוא אמרו ואהבת לרעך כמוך". ובלשון הרמב"ם בשרש ד' (הנ"ל) "לא צוה לעשות דבר זולת מה שידענו".

וכן כתב הרמב"ם²² לענין "ביקור חולים ונחום אבלים וקבורת מתים [שפעולות אלו הן "מדותיו של הקב"ה", כדאיתא במס' סוטה⁶ בפירוש הפסוק⁵ "אחרי ה"א תלכו", "הלך אחר מדותיו של הקב"ה מה הוא מלביש ערומים כו'

הערות

17. נוסף על ההכרח שכתב שם לפנ"ז, ש"לו הי' המקרא. . והלכת בדרכיו מצוה כוללת הי' אומר כי תשמור. . ללכת בכל דרכיו כמו שאמר בפרשת ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך". וע"פ דבריו מובן הטעם שהרמב"ם (וכן שאר מוני המצות) נקט לעיקר המצוה את הכתוב (דפרשתנו) "והלכת בדרכיו", ולא הכתוב ד"ללכת בכל דרכיו" (שעליו בא פירוש הספרי) — כי ל' "והלכת" מורה (יותר) על ל' ציווי [אלא שעדיין צע"ק מדוע לא נקט (לעיקר) הכתוב ד"אחרי ה"א תלכו" (שהובא בסוטה שם). וי"ל כי שם יש לפרש כפי' הרמב"ן עה"ת שם. ואכ"מ].
18. אף ש"ללכת בכל דרכיו" שבפ' ועתה ישראל הוא ציווי כולל (כנ"ל הערה הקודמת), וכן הכתוב "בכל הדרך אשר צוה גו'" (שהובא בהשאלה), כמ"ש בהתשובה שם.
19. קדושים יט, יח.
20. בהל' דעות (פ"א ה"ו. הובא לקמן בפנים) מביא הרמב"ם (ב"פירוש מצוה זו") גם "מה הוא נקרא קדוש אף אתה הי' קדוש[ednref_54_*], ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויין ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גבור חזק וכיו"ב". ולכאורה כמה ממדות אלו אינן שייכות למצות "ואהבת לרעך כמוך"[ednref_55_**]. אבל — הציווי "הי' קדוש" הוא ציווי כולל (כמפורש בסהמ"צ שם שורש ד'), וגם שאר המדות כבר "ידענו" לכאורה ממצות אחרות ואין צורך בהציווי "והלכת בדרכיו". ולהעיר מספר החינוך (מצוה תריא), שמפרש "והלכת בדרכיו" — "שנצטוינו לעשות כל מעשינו בדרך היושר והטוב. . ולהטות כל דברינו אשר בינינו ובין זולתינו על דרך החסד והרחמים כו'" (אלא שאח"כ ב"דיני" המצוה מפרט ג"כ דברים שבין אדם למקום. ע"ש). והרמב"ם בסהמ"צ מביא רק חנון רחום וחסיד, וכן בגמ' סוטה (שהובא לקמן בפנים) הובאו רק הנהגות של גמ"ח. ואכ"מ.
21. סהמ"צ שורש ט'. וראה שם מל"ת שב.
22. סהמ"צ שורש ב'. וראה גם הל' אבל רפי"ד.
6. סוטה יד, א.
5. פ' ראה יג, ה. [edn_54_*] והוא מויק"ר ר"פ קדושים (פכ"ד, ד. וראה תנחומא שם ב (ות"ב שם ב. ד)) "כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים". ובתו"כ ר"פ קדושים "מחקה למלך" (ראה קרבן אהרן ועוד שם, שהכוונה ש"תחקה. . תהי' דומה למלך"). וראה מו"נ ח"א ספנ"ד "כמו שביארו בפירוש קדושים תהיו". [edn_55_**] ובמו"נ שם משמע, שהציווי "להדמות לו יתעלה כפי היכולת" כולל כל הי"ג מדות, וגם מדת "פוקד עון גו'" השייכת לעונש.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.