152

משנתו", וכן ההודאה דבכורים צ"ל "מיד" בכניסת ישראל לארץ;

משא"כ לדעת הש"ס כו' שלא נתחייבו בבכורים עד לאחר י"ד שנה של כיבוש וחילוק, ההודאה דבכורים היא ע"ד ההודאה בהמשך ובגמר התפלה — "אך צדיקים יודו לשמך" — לאחרי כל עניני התבוננות בעת התפלה ולפני', שאז ההודאה להשם היא מתוך הכרה עמוקה בחסדיו ית', והרי היא בתכלית השלימות — ועד"ז בבכורים, שדוקא לאחרי גמר הכיבוש והחילוק של כל הארץ, הרי ההודאה להשם על נתינת הארץ כו' היא בפירות שהם בתכלית השבח, מצב דתכלית השלימות⁶¹.

ז. פ' תבוא כוללת וקוראים אותה בכמה שנים (וכבשנה זו — תשמ"ז[ednref_4_*]) ביום ח"י אלול, יום הולדת הבעש"ט — מייסד תורת החסידות הכללית, ויום הולדת רבינו הזקן — מייסד תורת חסידות חב"ד⁶².

וי"ל שבשתי דיעות הנ"ל, המתאימות לשני אופני הודאה, כנ"ל — נרמזו ב' אופני ההשפעה של הבעש"ט ואדה"ז על בנ"י:

עיקר ההדגשה של תורת החסידות הכללית (של הבעש"ט) היא — לעורר כח האמונה אצל בנ"י. וכמסופר בשיחות רבותינו נשיאינו אודות השתדלותו של הבעש"ט והתעסקותו עם תינוקות בישראל לחנכם באמירת איש"ר וכיו"ב, וכן התעסקותו עם אנשים פשוטים להביאם לידי אמירת "ברוך השם" וכיו"ב, שכל זה הוא מעורר ומגלה בהם את כח האמונה — ע"ד ההודאה הכללית ד"מודה אני" שבתחילת היום, ודוגמתה — ההודאה "מיד" כי תבוא אל הארץ⁶³;

וההדגשה⁶⁴ של אדמו"ר הזקן בתורת חסידות חב"ד היא — שכאו"א מישראל חייב להשכיל ולהבין ולדעת בעניני גדלות השם ככל יכולתו (כפי שנתבארו בתורת חסידות חב"ד בארוכה באופן שכאו"א יכול להבין בזה לפי ערכו), ולא להסתפק באמונה לחוד,

וזהו בהתאם לההודאה הבאה "לאחר ירושה וישיבה"⁶³ — לשון התיישבות⁶⁵, כי על ידי שהאדם מתבונן בשכלו כו' בגדלות האל, הרי זה פועל שהאמונה נקבעת בהאדם ומתיישבת בו, עד לשלימות הענין ד"ירושה וישיבה" — כיבוש וחילוק כל הארץ, שבהאדם עצמו זהו מה שהאמונה חודרת בתוך כל כחות נפשו, שעי"ז ההודאה להשם היא בתכלית השלימות — "אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך" (באופן של התיישבות⁶⁶ וקביעות⁶⁷).

(משיחות ש"פ תבוא (ח"י אלול) תשמ"ג, תשד"מ)