148
ולפי זה יש לבאר דעת וכוונת הספרי כאן ד"אין והי' אלא מיד" — דלשיטת הספרי31, מחדש הכתוב דשאני מצות בכורים (מכו"כ מצות התלויות בארץ) שאין חיובה מתחיל בסיומן של י"ד שנה של כיבוש וחילוק דכל ישראל, אלא כל יחיד ויחיד נתחייב בבכורים מיד לאחרי שכבש את חלקו32 (ירושה וישיבה שלו33).
[ובזה יומתק לשון תנא דבי ר' ישמעאל34 "הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן לאחר ירושה וישיבה כו'", דהיינו "גבי35 מלך (ד)כתיב36 כי תבוא אל הארץ וגו' וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך". ולכאורה אינו מובן — הרי גם בבכורים "פרט לך הכתוב. . לאחר ירושה וישיבה" (וכדאיתא בגמרא23 דלחד מ"ד "הוה מלך ובכורים שני כתובים הבאים כאחד"), ומהו פירוש דברי תנא דבי ר' ישמעאל "פרט לך הכתוב באחד מהן"37?
וע"פ הנ"ל בהסברת הספרי31 י"ל שהתנא דר"י ודרשת הספרי עולים בקנה אחד, דשאני מצות בכורים משאר מצות התלויות בארץ (שנתחייבו בהן רק לאחרי י"ד שני כיבוש וחילוק), שהתורה הטילה את חיובה על כל יחיד ויחיד "מיד" (כשהוא מכיר את חלקו), והחידוש ד"פרט לך הכתוב (רק) באחד מהן (גבי מלך) לאחר ירושה וישיבה (כיבוש וחילוק) כו'"].
ד. אלא שביאור זה אינו מספיק ליישב לשון הספרי, כי מפשטות הלשון "והי' כי תבוא, אין והי' אלא מיד" משמע, שמיד בבואם לארץ נתחייבו בבכורים, ואילו לפי הביאור הנ"ל, שהחיוב חל על כאו"א מיד כשהוא מכיר את חלקו, נמצא, שלא חל החיוב אלא לאחרי שבע שנות כיבוש והתחלת (שנות) החילוק (שאז ניתן לו להכיר את חלקו).
ויש לומר בזה:
משנת"ל בדעת הספרי, שהתנאי ד"ירושה וישיבה" בבכורים הוא דין בנוגע כל יחיד ויחיד, דתיכף כשמכיר את חלקו מתחייב בבכורים, דלא כשאר מצות התלויות בארץ שלא נתחייבו בהם "עד שעה שקנו כולה" — אין הכוונה בזה
הערות
- 31. אבל לא לשיטת הש"ס (קידושין שם) שמפורש שם דלדיעה אחת הוה מלך ובכורים שני כתובים הבאים כאחד. וראה לקמן בפנים.
- 32. לכאורה צ"ע, שהרי בכורים מביאים "בית ה"א" (משפטים כג, יט. תשא לד, כו), שאין נוהגים אלא בפני הבית (בכורים פ"ב מ"ג. רמב"ם הל' בכורים פ"ב ה"א), ובספרי פרשתנו (כו, ב) "והלכת אל המקום אשר יבחר ה' — זה שילה ובית עולמים" (וראה שם כו, ט: זה בית המקדש), ומשמע שרק מזמן שילה הותחל. אבל ראה דברי דוד (להט"ז) ריש פרשתנו, שאפשר לפרש דחיוב בכורים הוא גם קודם שילה "דהי' היתר להביא גם לבמות דהם היו במקום בנין המקדש, אבל אחר שהי' ירושה וישיבה נאסרו הבמות ואסור להביא רק לשילה ובית עולמים". וראה גם צידה לדרך ועוד (ומתרצים עפ"ז ל"ל קרא ד"וירשתה וישבת", תיפוק לי' דאינו נוהג אלא בפני הבית. ע"ש). וראה רמב"ן פרשתנו (כו, ב), אם כוונת הספרי לשלול רק במת יחיד, או שצ"ל "בית אבנים" ולא אהל ומשכן. וראה הדיעות בנוגע לנוב וגבעון — אנציקלופדי' תלמודית ערך בכורים (ע' ש. וש"נ). והאריך בזה בזרע אברהם לספרי. ביאור הרי"פ פערלא לסהמ"צ לרס"ג מ"ע פדפה. ואכ"מ.
- 33. ראה לקו"ש ח"ט שם (ע' 154 ואילך).
- 34. קידושין וספרי שלח שבהערה 30.
- 35. ל' רש"י קידושין שם.
- 36. פ' שופטים יז, יד.
- 23. קידושין לז, ב.
- 37. בפשטות אינה קושיא, כי י"ל שזהו להדגיש שאינם שני כתובים הבאים כאחד (כמ"ש בגמ' שם הצריכותא).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.