144
שיהי' ענין הגלות, א"כ גם את"ל שאי"ז בגדר של "דעתו (ורצונו) לגרשה" — כי ניתנה הבחירה לאדם להתנהג באופן שלא יהי' גלות (וזהו רצונו של הקב"ה) — מ"מ, הרי סו"ס לא נעשו הנישואין (מצדו יתברך) באופן של קשר של קיימא, קשר נצחי — ונמצא שיש חסרון ח"ו בנישואי הקב"ה וישראל?
ח. והביאור בזה:
בגמ' שם35 ממשיך שהקב"ה משיב לכנסת ישראל "אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתי'", היינו שלא הי' גירושין ("ספר כריתות").
ועכצ"ל, דזה שאיתא בגמ' שם לפנ"ז "תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל כו' אשה שגרשה בעלה כו'", ה"ז מפני שגלות הו"ע של גירושין (רק) מצד כנסת ישראל, שבזמן הגלות אין בנ"י מרגישים קירובו של הקב"ה אליהם, ולכן טוענים שזהו מצב של "אשה שגרשה בעלה";
אבל האמת הוא, שגם בזמן הגלות לא נפסקו ח"ו הנישואין בין הקב"ה וכנס"י (אלא שלא נראים באופן גלוי).
ואדרבה, כל הכוונה של ההסתר פנים דזמן הגלות, "ואנכי הסתר אסתיר פני גו'"40, היא רק כדי שיהי' "ובקשתם משם את ה"א ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. . ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו"41, שעי"ז מתגלה קשר "ודבק" עמוק יותר, שגם בהיות בנ"י נפוצים בעמים, הם אשתו של הקב"ה ודבוקים עמו.
ועל ידי שבנ"י מתנהגים כ"אשה כשרה" ומראים דביקותם בה' (בקיום התומ"צ) הרי, מדה כנגד מדה, גם הנהגת הקב"ה עם ישראל היא באופן כזה, ש(אפילו) כל העמים רואים שאין גירושין בין הקב"ה ובנ"י, ורואים בעליל שמירת והשגחת הקב"ה על ישראל, והוא יתברך ממלא את כל צרכיהם (שארה כסותה ועונתה42) באופן שגם ב(סוף) זמן הגלות ישנו "רב טוב לבית ישראל"43 כפשוטו,
והולכים תיכף ומיד אל הגאולה האמיתית והשלימה, שאז תהי' בגלוי שלימות הנישואין בין הקב"ה וכנס"י "והי' ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי"44, בביאת משיח צדקנו בעגלא דידן ממש.
(משיחות ש"פ קרח תשמ"ה, ל"ג בעומר תשמ"ו)
הערות
- 35. סנהדרין קה, א. וראה בכ"ז לקו"ש ח"ט ע' 146 ואילך. וש"נ.
- 40. וילך לא, יח.
- 41. ואתחנן שם, כט ואילך.
- 42. משפטים כא, יו"ד. וצריך ליזהר מאד כו' שלא לצערה כו' ויהא זהיר בכבודה (שו"ע אדה"ז הל' אונאה בסופן).
- 43. ישעי' סג, ז — הפטרה האחרונה ד"שבעה דנחמתא".
- 44. הושע ב, יח. וראה שמו"ר ספט"ו "העולם הזה אירוסין. . לימות המשיח יהיו נישואין".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.