135
המניעות והשפעת הטובות שבזמן הזה), כי המרגוע האמיתי יהי' רק באותו הזמן.
ז. ויש לומר, שג' סוגים אלו באופן השכר הם כנגד ג' אופנים בעבודת האדם:
השכר על עבודת האדם כשהיא רק למלאות את חובו — הם היעודים הגשמיים שבגדר שכר על עבודתו, דכשם ש"מגיע" לו תשלום בגמר עבודתו עבור עבודתו בתורה ומצוות (חיי עוה"ב), כך מגיעה לו "תוספת שכר", שיוסרו ממנו מניעות כו' ויושפע לו טובות כו' בעת העבודה גופא — אבל כיון שזהו בגדר "תשלום", ה"ז רק כפי המוכרח לחייו, "לחם לאכול ובגד ללבוש"36.
למעלה מזה — כאשר האדם עובד ה' "בשמחה ובטובת נפש", ומקיים המצוות בהידור ולפנים משורת הדין, מתנהג הקב"ה עמו ג"כ לפנים משורת הדין, ומסיר ממנו כל הדברים המונעים ומשפיע לו כל הטובות כו', ובאופן שלמעלה מן הטבע כנ"ל.
אמנם, שני אופנים אלו, הם בשביל האדם, דלהיות שהוא עובד השם, אם רק כפי חובתו, או גם לפנים משורת הדין, לכן, נותן לו הקב"ה מדה כנגד מדה.
אבל יש אופן שלישי — שהסרת המניעות והשפעת הטובות אינה כדי לזכות את האדם, אלא בשביל העבודה עצמה. דכיון שעבודת השם בשלימות אינה אפשרית כ"א בהסרת כל המניעות והשפעת כל הטובות, לכן, מביא הקב"ה מצב זה, כדי שהעבודה תהי' כדבעי37. ויש לומר, שזה תלוי בכך, שהאדם עובד השם באופן שמרגיש שכל מציאותו אינה אלא מה שהוא "פועל" של הקב"ה. דלא רק שהוא מקיים תורה ומצוות, או גם עושה לפנים משורת הדין, אלא עוד זאת, שאין לו שום ענין בחייו מלבד עבודת השם, ובלשון הרמב"ם38 "עובד את ה' תמיד". וכיון שכל מציאותו היא רק מה שהוא "פועל" של הקב"ה, עובד השם, לכן, מביא הקב"ה המצב שעבודתו תוכל להיות בתכלית השלימות, בלי שום מניעה כלל.
וזה יהי' מצב בני ישראל באותו הזמן, שאז "לא יהי' עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד"34, והיינו שלא יהי' שום עסק אחר מלבד עבודת השם, "פנויין בתורה וחכמתה"38 — ולכן אז יהי' המרגוע האמיתי, ועד ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים39.
ועפ"ז י"ל שזהו החידוש (בפנימיות ה
הערות
- 36. בכללות גם זה נכלל ביעודים גשמיים, אף שאינו מפורש ברמב"ם שם (ה"א), כי הרמב"ם שם א) בא לתרץ "מהו זה שכתוב בכל התורה כולה אם תשמעו יגיע לכם כך כו', ושאר כל דברי הברית", שבתוכם מבוארות השפעות מרובות, לא רק לחם לאכול ובגד ללבוש. ב) מבאר שכל השפעות הטובות המחזיקות את ידינו לעשות התורה הוא "כדי. . (ש)נשב פנויים ללמוד כו' ולעשות כו' כדי שנזכה לחיי העולם הבא", וכיון "שלפי גודל מעשיו ורוב חכמתו הוא זוכה", הרי כדי להגיע להשלימות בחיי עוה"ב (ש"נהנין מזיו שכינה שיודעים ומשיגין מאמתת הקב"ה" — רמב"ם שם פ"ח ה"ב), הוא כאשר "יודעו דעה גמורה נכונה" שהוא דוקא כאשר הוא פנוי "להתחכם בתורה ולעסוק בה" (שם פ"ט ה"א), ולזה דרוש לא רק לחם לאכול כו' אלא השפעות מרובות כו'.
- 37. ראה לקמן הערה 39.
- 38. הל' דיעות ספ"ג.
- 34. רמב"ם סוף הל' מלכים.
- 38. ל' הרמב"ם הל' מלכים שם ה"ד.
- 39. דמ"ש הרמב"ם ד"נתאוו כל ישראל כו' כדי שינוחו ממלכיות כו' ירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא", אין הכוונה שרוצים ומתאווים לעוה"ב בתור שכר, כ"א לענינו שהוא שלימות העבודה — שהיא הדביקות בהשם ע"י הדעת והאהבה, כמשנ"ת בארוכה במ"א — ראה לקו"ש חל"ג ס"ע 87 ואילך.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.