88

שאומרים מספר מוגבל "מאה פעמים", משמע שיש לזה איזו הגבלה.

[וכמבואר בלקו"ת⁵⁵, דמספר "מאה" מורה על השלימות דהשתלשלות, דההשתלשלות נחלקת בכללות למספר עשר — עשר ספירות, עשר כחות הנפש וכו', ושלימותן, כאשר כ"א מהן כלול מעשר, הוא מספר מאה, וכמו שהביא מחדא"ג מהרש"א בפירוש מחז"ל⁵⁶ "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד", ד"מספר⁵⁷ מאה מגיע עד נפש רוח ונשמה שהן בחי' יחידות עשירות מאות כו', אבל השונה פ"א יותר מזה הוא חלק אלקה ממעל"],

משא"כ הלשון "כמה פעמים", שלא נאמר בו מספר מסויים, ה"ז יכול לכלול הן מעט הן הרבה ונופל על איזה מספר שיהי', וזה רומז גם על העדר הגבלה, למעלה מהשתלשלות.

וזהו מהחילוקים בין פרש"י על "פתוח תפתח" — "אפי' כמה פעמים" לפירושו על "נתון תתן" — אפילו מאה פעמים":

גם "נתון תתן" נאמר בלשון של "מקור", כי מעשה המצוה של איש ישראל באיזה מצב שהוא — הרי כפי פסק הרמב"ם הידוע⁵⁸, יש בו ה"מקור" — אמיתיות ופנימיות רצונו ש"רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות" [ובפרט מעשה הצדקה ד"חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו כו' ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה שנאמר⁵⁹ בצדקה תכונני"⁶⁰].

אבל כיון שאין זה בא וחודר בכחות נפשו עד למעשה, כי בחיצוניות ובגלוי אפשרי אצלו מצב של "ורעה עינך באחיך האביון גו'", ויש צורך להודיע לו שהוא לטובתו⁶¹ "בגלל הדבר הזה יברכך ה"א גו'" כנ"ל, ולכן הרמז והפעולה שבא מן המקור הוא "אפילו מאה פעמים" שהוא מספר מסויים ומוגבל.

אבל כאשר האדם בוחר בנתינת הצדקה מצד מקור נפשו, וזה מאיר אצלו בגלוי — "פתוח תפתח" בכל כחות נפשו עד לכח העשי' שלו — מרומז זה בהלשון "כמה פעמים" למעליותא — בלי שום הגבלה כלל.

וע"י קיום מצות הצדקה, ובפרט בימי חודש אלול שבהם מרבים בצדקה⁶², וכמבואר בר"ת דאלול⁶³ "איש⁶⁴ לרעהו ומתנות לאביונים", וצירוף שם הוי' המאיר בחודש אלול יוצא⁶⁵ מהס"ת של הכתוב⁶⁶ "וצדקה תהי' לנו כי"

— זוכים כל אחד ואחת להכתב ולהחתם בספרן של צדיקים גמורים, עד — לגאולה האמיתית והשלימה⁶⁷, ד"אין⁶⁰ ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר⁶⁸ ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה" — בקרוב ממש.

(משיחת ש"פ ראה תשמ"ג)