86

הערות

1. 36. מספרי עה"פ.
2. 37. להעיר מאברבנאל כאן.
3. 38. ועפ"ז יל"ע אם הא ד"נפלה סלע מידו ומצאה עני ונתפרנס בה הרי הוא מתברך עלי'" (ספרי ופרש"י תצא כד, יט. ועד"ז הוא בתו"כ ורש"י ויקרא ה, יז (בסופו)) — שאין כאן מעשה נתינה כלל — האם הוא קיום מצות צדקה, או פרט במצות שכחה המבוארת שם (ודוחק גדול הוא), רק "מתברך עלי'", "הקב"ה קובע לו ברכה" (ל' רש"י ויקרא שם). וצ"ע.
4. 39. ע"פ הנ"ל י"ל הנפק"מ בפועל בין ב' הדיעות: לדעת הרמב"ם טוב יותר ליתן כראוי גם לא בסבר פנים יפות, שזהו עיקר המצוה[ednref_38_*], ולדעת רש"י טוב ליתן פחות מהראוי בסבר פנים יפות מליתן כראוי בלא ספ"י. אבל ראה מהר"י קורקוס לרמב"ם שם פ"י ה"ז והי"ד. צפע"נ הנ"ל הערה 24. ועצ"ע.
5. 40. בספרי בפסוק נתן תתן לו "בינך לבינו מכאן אמרו (שקלים פ"ה מ"ו) לשכת חשאין היתה בירושלים", ועפ"ז הי' אפשר לפרש להיפך, שדוקא בפסוק זה מבוארת ומרומזת המעלה הכי נעלית בצדקה, כמ"ש ברמב"ם (הל' מתנ"ע פ"י ה"ח)[ednref_39_*]. אבל מזה שרש"י פי' רק "בינו ובינך", ואינו מוסיף "מכאן אמרו" שבספרי, אף שהביא בפסוקים אלו כו"כ דרשות הספרי [ובפרט דלשכת חשאין שהיתה במקדש אינה "בינו ובינך", אלא[ednref_40_**] במעלה עליונה יותר, ש"לא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח" (כמ"ש הרמב"ם שם)], מוכח קצת, שלא נחית להביא כאן מעלת הצדקה כמו שהיא באופן נעלה.
6. 41. היום יום ע' כד (כט שבט). [edn_38_*] וראה פרישה לטיו"ד סרמ"ט בסופו, שכותב ב' דרגות בנתינה בעצב. [edn_39_*] שהרי המעלה גדולה שאין למעלה ממנה מהח' מעלות (ה"ז שם), "המחזיק ביד ישראל שמך כו'", אינה צדקה כפשוטה, כי בעיקרו הוא כאשר בא ע"י הלואה או ע"י שותפות כו'. ומעלה הנעלית בצדקה כפשוטה היא מ"ש בה"ח ("שהרי זו מצוה לשמה"). ע"ש. [edn_40_**] וראה ספרי דבי רב לספרי, דההמשך "מכאן אמרו" הוא עוד דרגא.