83

נתון תתן", היינו ש"פתוח תפתח" אינו ציווי אלא הבטחה וברכה, "שאם פתחת פעם אחת שסופך לפתוח הרבה פעמים"¹⁴,

אף שפשיטא שאין זה פשוטו של מקרא.

ומלשון רש"י בשני הכתובים "אפילו כמה פעמים", "אפילו מאה פעמים" מובן שמפרש שניהם לציווי, כפש"מ].

ב. והנה יש מקום לומר, ע"פ החילוק בתוכן הכתובים: בפסוק "פתוח תפתח" נאמר "די מחסורו אשר יחסר לו", דאף ש"אי אתה מצווה להעשירו"¹⁵ מ"מ צריכים ליתן לו כל "אשר יחסר לו", "אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו"¹⁶ — ובזה חייבים "אפילו כמה פעמים", ואילו בפסוק "נתון תתן" איירי רק בנתינה לבד — ובזה החיוב "אפילו מאה פעמים".

ויש להוסיף טעם בדין זה — כיון שבפסוק "פתוח תפתח" מדובר בנתינה מרובה להשלים כל צרכי העני אין מצווין אותו "מאה פעמים", שהרי התורה על הרוב תדבר, ודבר הכתוב בהווה¹⁷, שאין נתינה כזו "מאה פעמים" כ"א רק "כמה פעמים", שלא יאמר שכיון שכבר נתן לעני די מחסורו אשר יחסר לו יצא יד"ח; משא"כ בכתוב "נתון תתן" שאין הדגשה זו ד"די מחסורו אשר יחסר לו", מפרש רש"י "אפילו מאה פעמים", כי בנתינה סתם, מתנה מועטת¹⁸ שייך שתהי' "אפילו מאה פעמים".

אבל עדיין צריך ביאור, דסו"ס כיון שחיוב נתינה לעני הוא (כבפסוק הא') "די מחסורו אשר יחסר לו", הרי מובן שגם מ"ש "נתון תתן" (שבפסוק שלאח"ז) כולל חיוב הנתינה לצדקה, שמדובר אודותה בפסוק הקודם¹⁹, באופן של "די מחסורו אשר יחסר לו".

ג. ונראה לומר בפשטות, בהקדם הדיוק בד"ה דפרש"י, שבפסוק הא' מעתיק מהכתוב רק התיבות "פתוח תפתח", ואילו בפסוק הב' העתיק "נתון תתן לו" (אף שהלימוד "אפילו מאה פעמים" הוא רק מהתיבות "נתון תתן").

ויש לומר הביאור בזה: בכתוב שלפנ"ז²⁰ נאמר "כי יהי' בך אביון גו' לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון", וע"ז ממשיך "כי פתוח תפתח גו'", והפסוק "נתון תתן" בא (כנ"ל) בהמשך להחשש דהיות ש"קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו גו'".