ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לדעקבשיחה ב61

61

שאלו לתורה חוטא מה עונשו א"ל יביא אשם ויתכפר לו שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו א"ל יעשה תשובה ויתכפר לו", שהחידוש במענה הקב"ה "ויתכפר לו" הוא, ש(ע"י תשובה מאהבה) "זדונות נעשות לו כזכיות"²³, וזה אין לו מקום ע"פ התורה (מצ"ע), ולכן, ה"תורה" (מצד עצמה) לא יכולה לתת עצה זו, ורק הקב"ה חידש ד"יעשה תשובה ויתכפר לו"²⁴],

ולכן נקראת התשובה בשם "שוחד", כי ע"י עשיית התשובה (מאהבה) משנה הקב"ה את (דיני) התורה (— לפנים משורת הדין), ועושה את הזדונות כזכיות.

אבל דוחק לפרש כן כוונת המדרש, כי:

א) "זדונות נעשות לו כזכיות" נעשה רק ע"י תשובה נעלית ביותר, תשובה מאהבה (רבה²⁵), ובמדרש משמע דקאי בכל אופני תשובה.

ב) החידוש ד"זדונות נעשות לו כזכיות" אינו שייך לכפרת העון (כי לזה מספיקה מחיקת ועקירת העון) — ומפשטות ל' המדרש ("נוטל כו' עד ששערי תשובה פתוחים עשו תשובה") משמע, שמדובר בענין זה שבתשובה — המביא כפרת החטא.

ג. ולכן נ"ל להיפך, שה"שוחד" שבתשובה הוא בזה שאין צורך ב"תשובה מעולה"²⁶ בשלימותה בשביל כפרה גמורה על החטא, אלא כל מעשה של תשובה פועל "כפרה²⁷ ומחילת העון, שנמחל לו לגמרי מה שעבר על מצות המלך כשעשה תשובה שלימה²⁸ ואין מזכירין לו דבר וחצי דבר ביום הדין לענשו ע"ז ח"ו בעוה"ב²⁹ ונפטר לגמרי מן הדין בעוה"ב²⁹".

כלומר: מחיקת ועקירת העון לגמרי (עד שלא ישאר ממנו רושם כלל) ה"ה רק ע"י תשובה מאהבה³⁰, ולכן יש מקום מצד שורת הדין לומר, שכל זמן שלא הגיע למצב זה, לא נמחק עוונו, א"א שיתכפר לו עוונו לגמרי³¹; וזהו החידוש שב"שוחד" דתשובה, שכיון שקיים האדם מצות התשובה ע"פ הלכות התורה, דהיינו שגמר בלב לעזוב החטא ושלא יעשהו עוד³², עם הוידוי ובקשת מחילה³³ — נמחל עוונו לגמרי.

ואעפ"כ אין נטילת "שוחד" זו היפך ציווי התורה "ושוחד לא תקח" — כי זה שכפרת התשובה היא בגדר "שוחד", היינו רק לגבי בני אדם³⁴, דאין לדיין

הערות

23. עיין אוה"ת יוהכ"פ ס"ע א'תקנז ואילך.
24. אלא שזה גופא מתגלה ע"י התורה, כי כל הענינים נקבעים אך ורק ע"פ התורה, כמשנ"ת במ"א.
25. כ"ה בתניא שם. — כי סתם תשובה מאהבה רק עוקר העון מתחלתו, משא"כ ע"י תשובה מאהבה רבה — נעשו כזכיות. וראה הנסמן לקמן הערה 30.
26. ל' הרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"א. ע"ש.
27. ל' אדה"ז בתניא אגרת התשובה רפ"ב.
28. ואין כוונת אדה"ז ב"תשובה שלימה" כאן לתשובה מאהבה או "תשובה מעולה" (שברמב"ם כנ"ל), אלא קיום מצות תשובה בשלימותה, עם וידוי ובקשת מחילה (ראה לקמן הערה 33) ולא רק "עזיבת החטא בלבד" (כבאגה"ת שם פ"א), כמשנ"ת במק"א.
29. דיוק הל' "בעוה"ב" — ראה לקמן הערה 35.
30. ראה יומא שם, סע"א וברש"י שם. — פרטי הדרגות בתשובה ואופני ביטול ותיקון החטא (ע"ד ההלכה) ראה צפע"נ על הרמב"ם הל' תשובה פ"ב ה"ב. לקו"ש חי"ז ע' 185 ואילך. ובכ"מ.
31. ראה תניא ספכ"ד (בהגהה) שהעונש תלוי בגודל הפגם.
32. רמב"ם שם ה"ב. אגה"ת פ"א (צא, רע"א).
33. רמב"ם שם (ושם רפ"א) — שרק אז מקיימים מצות התשובה מה"ת בשלימותה (ראה אגה"ת פ"א. וראה לעיל הערה 28).
34. ראה גם דרך חיים לאבות שם, "שנק' התשובה ומע"ט שוחד מפני שהוא שוחד בערך ב"ד שלמטה שאם עבר עבירה. . אין ב"ד של מטה משנים הדין". אלא ששם הביאור הוא בנוגע לדין האדם (שאין ב"ד שלמטה משנים הדין גם אם עשה תשובה שלימה באמת ובפועל); וכאן בפנים מבואר — בנוגע להתשובה עצמה, שגם אם לא עשה תשובה (בפועל) מעולה בשלימות, מ"מ, מכיון שקיים מצות תשובה ע"פ תורה, מתכפר עוונו לגמרי (וכדלקמן סעיף ז).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.