60

כופר" — והיינו, שענין התשובה הוא בגדר לקיחת "שוחד".

והנה ע"פ המדרש הנ"ל מובן החידוש בכתוב דידן ש"ה' אלקיכם. . לא יקח שוחד" — דאע"פ שמצינו ענין של נטילת שוחד אצל הקב"ה, ה"ז אך ורק בענין התשובה, אבל אין הקב"ה מקבל שום ענין אחר — גם ענינים של תומ"צ — כ"שוחד", וכמ"ש הרמב"ם¹⁵ (בפירוש המשנה¹⁶ "שאין לפניו כו' ולא מקח שוחד") וז"ל: לא יקח שוחד הטובות כמו שיעשה אדם אלף טובות ורעה אחת שלא ימחול הש"י מעבירה ההיא לרוב טובותיו ויחסר לו מאלף טובותיו טובה אחת או יותר אבל יענש על זאת הרעה האחת ויגמלהו על הטובות ההם כולם.

כן צריך ביאור (נוסף על הנ"ל איך יתכן שה' אלקים אמת יקח שוחד) — כיון שלקיחת שוחד אסורה, מהו הענין המיוחד שבתשובה שבגללו "הותר" האיסור ו"הקב"ה נוטל (שוחד) מן הרשעים בעוה"ז תשובה ומעשים טובים"?

ב. והנה במדרש שמואל¹⁷ (במשנה הנ"ל) ביאר ההבדל בין "שוחד" דתשובה ו"שוחד" דתומ"צ בכלל (שברמב"ם שם) — "ענין התשובה לחוד וענין שאר המצות לחוד, כי ענין התשובה שמכפרת הטעם הוא כי בהיות האדם מתחרט מן העון. . בזאת התשובה מכבס את נגע נתק העון אבל מי שיש לו אלף אלפי רבבות של מצות ומיעוט עונות. . ולא התודה עליהם בודאי שאותם העבירות יעמדו במקומם ואיך יוסרו מבלתי מסיר".

אבל עפ"ז אינו מובן לאידך גיסא — כיון שע"י התשובה נכבס ובטל העון, מדוע נקראת (כפרת עונות ע"י) התשובה בשם שוחד שמובנו נתינת הנאה כדי להטות הדין — הרי אין כאן (עון — סיבת ה)דין?

לכאורה יש לומר ע"פ מה שארז"ל¹⁸, שע"י תשובה מאהבה — "זדונות נעשות לו כזכיות", היינו שלא רק שתשובה מאהבה מבטלת העון לגמרי (עד ש"נעקר העון מתחלתו"¹⁹), אלא שהופכת את העון לזכות²⁰ — ודבר זה (שהעון ייהפך לזכות) אין לו מקום ע"פ דין התורה²¹,

[וי"ל, שזהו אחד הביאורים במחז"ל²² "