56

וכמש"נ⁴⁷ "ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו גו' שני לוחות העדת גו'", ופירשו חז"ל⁴⁸ ש"ויתן" הוא ל' מתנה.

ואף שלכאורה הנתינה למשה במתנה הוא — בנוגע ל(דברי) תורה (שהתורה ניתנה למשה במתנה) — מ"מ, הרי פשטות ל' הכתוב קאי על נתינת הלוחות (ואינו סותר לזה שד"ת ניתנו במתנה), וא"כ להפירוש ש"ויתן" לשון מתנה, צ"ל שגם הלוחות עצמן ניתנו למשה במתנה⁴⁹.

ז. וע"פ כל הנ"ל יש לבאר דיוק ל' הכתוב — "ואתפוש בשני הלוחות גו' ואשברם גו'":

כשם שבלוחות שניות אמרו חז"ל (לדעת התנחומא כנ"ל) שמשה נהג בעין טובה ונתנם לישראל [וכן איתא בגמ'⁵⁰ לענין פלפולה של תורה שניתן רק למשה ולזרעו "ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל"] — עד"ז י"ל גם בלוחות ראשונות, דאף שהקב"ה נתנם למשה במתנה, מ"מ להיותו "טוב עין" לא הי' בדעתו לקנותם לעצמו אלא ליתנם לישראל.

וזהו שמשמיענו הכתוב "ואתפוש בשני הלוחות גו' ואשברם גו'": כדי שיהי' מותר למשה לשבור הלוחות (בלי כל חשש איסור גזל וכו') הי' צ"ל שלו לגמרי, וכיון שבתחילה נתכוון משה ליתנם לישראל, הי' צורך בתפישה מיוחדת כדי להפקיע מחשבתו הקודמת⁵¹ ולקנותם לעצמו שיהיו שלו לגמרי.

ח. וע"ד המוסר והחסידות י"ל:

אמחז"ל⁵² בטעם אמירת "אנכי ה' אלקיך"³² ל' יחיד — "ליתן⁵³ פתחון פה למשה ללמד סניגוריא במעשה העגל. . לא להם צוית. . אלא לי לבדי".

ועד"ז — ויתירה מזו — י"ל בנוגע לשבירת הלוחות, שמצד גודל אהבת ישראל של משה, ומסירת נפשו עבור כלל ישראל⁵⁴, רצה לסלק מבנ"י כל שייכות להענין דשבירת הלוחות, כך שכל זה יהי' רק על "אחריותו" בלבד, ולכן "תפש" הלוחות שיהיו שלו לגמרי (כנ"ל).

עפ"ז יל"פ מחז"ל⁵⁵ "שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקב"ה כשיבור לוחות" — דמזה שתורת אמת מדמה ומשווה הענינים, מובן שהם דומים זל"ז