50

מציאות; ולעומת זאת, העבודה דחציו השני של החודש היא — הוספה בהביטול, בשלילת המציאות, אשר עי"ז באים לעילוי שבאין ערוך להאור — אותי אתם לוקחים, "לוקחים" את ה"מאור".

וזהו ענין מולד הלבנה בר"ח — שע"י עבודת הביטול בחציו השני של החודש עד לתכלית הביטול והעלם הלבנה לגמרי (ברגע שלפני המולד), אזי נעשה הענין ד"יחוד שימשא וסיהרא"⁷⁵, היחוד עם ה"מאור", שמעלתו באין ערוך לגבי מעלת האור.

[ולדוגמא — החילוק בין תלמיד בריחוק מקום מרבו ומפרש דבריו ומוסרם לאחרים, לכמו שהוא עומד לפני רבו ומקבל תורתו ממנו, דמובן דכאשר הוא לפני רבו, הרי הוא בטל לגמרי כדי שיוכל לקבל תורת רבו ואז הוא במעלה נעלית ביותר⁷⁶].

יא. עפ"ז מובן הקשר ד"מכאן ואילך" מוסיפים בלימוד התורה בלילות לט"ו באב שבו קיימא סיהרא באשלמותא:

תוכן ענין לימוד התורה בלילות הוא כדי לזכות בכתר התורה כנ"ל, דהיינו להגיע ל"מאור"⁷⁷ שבתורה, קדושת התורה והשכינה שבתורה (כנ"ל בארוכה), שהיא למעלה באין ערוך מ"אור" התורה, ולהגיע לזה הוא דוקא ע"י לימוד התורה בלילה, מתוך לילה ונמיכות הרוח ושפלות, ענין הביטול.

ולכן דוקא "מכאן ואילך" — לאחרי מילוי הלבנה דט"ו באב, מתחילה שלימות נעלית יותר, לימוד התורה בלילות כפי' הנ"ל הבא ע"י הענין כפשוטו, שעי"ז מגיעים ל"מאור" שבתורה.

ויש לומר, שזהו גם הקשר בין חודש אב להמשכו חודש אלול — שבחודש אלול הוא הזמן של "מלך בשדה", כמשל הידוע של רבינו הזקן⁷⁸, שבאלול הקב"ה מקבל כאו"א מישראל בסבר פנים יפות, כמו "מלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה" — כי עבודת הביטול בחציו השני של חודש מנחם אב (שבו ובחותמו דוקא מברכים חודש אלול) — תכלית השלימות בענין הביטול, ביטול הבא לאחרי תכלית העילוי ד"קיימא סיהרא באשלמותא" כפי שהוא בחודש מנחם אב (כנ"ל) — היא ה"כלי" לגילוי ד"מלך בשדה" בחודש אלול, ע"ד וכמש"נ "מרום⁷⁹ וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח"; "ואל⁸⁰ זה אביט אל עני ונכה רוח" דוקא,

והקב"ה מקבל כאו"א מישראל "בסבר פנים יפות, ומראה פנים שוחקות לכולם"⁸¹, וממלא כל בקשותיהם ומשאלות לבבם לטובה ולברכה, לכתיבה וחתימה טובה, ונכתבים ונחתמים לאלתר לחיים⁸², ובאופן של "מוסיף חיים על חייו", עד — לחיים הנצחיים והאמיתיים בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

(משיחת ש"פ ואתחנן תשמ"ה)