23

פרש"י) — הם שני סוגים בהחטא: התלונה הפומבית היתה מצד המרגלים, שהם גרמו להעדר האמונה ביכולת ה' כו' אצל שאר ישראל, וחטא זה הי' באופן של הסתה ו"כפי'" מבחוץ, אבל בנ"י בינם לבין עצמם לא הגיעו עד כדי כך שלא להאמין ביכולת השם; אבל חטאם בינם לבין עצמם, באהליהם, הי' בתלונתם "ותרגנו" — שהאמינו שהקב"ה יכניסם לארץ כנען ויירשו אותה, אבל הוא כהנהגת המלך עם בנו ש"הוא שונא", ולכן נותן להם "של בעל"⁴⁴.

ח. והנה פ' דברים קורין לעולם בשבת שלפני תשעה באב, ונוסף לזה, יש שייכות מיוחדת בין פרשת מרגלים לת"ב, שהרי בכיית בנ"י היתה "בלילה ההוא"⁴⁵, בליל תשעה באב⁴⁶.

ובזה גופא — שייכות מיוחדת בין תלונה זו ד"בשנאת ה' אותנו" לתשעה באב, ע"פ המבואר בספרים⁴⁷ ש"דור המדבר שאמרו בשנאת ה' אותנו כו' גרמו לט' באב שנאמר⁴⁸ איכה ישבה בדד העיר ר"ת איבה", ומבאר הצ"צ⁴⁹ שבזה "נרמז ג"כ שבשנאת חנם שהי' בבית שני נחרב ביהמ"ק כו'⁵⁰, ע"י ואהבת לרעך כמוך⁵¹ גורם כמו"כ למעלה שנשמות ישראל נק' אחים ורעים למקום ועי"ז על⁵² כל פשעים תכסה אהבה" (היינו אהבת הקב"ה לישראל).

ועפ"ז יש לומר — ב"יינה של תורה" שבפרש"י — שבפירושו על "בשנאת ה' אותנו" — "והוא הי' אוהב אתכם", בא רש"י לעודד את ישראל, ולגלות שמלכתחילה ניתן לישראל הכח לתקן "שנאה" זו, כי גם במצב זה של "בין המצרים" שבא בגלל חסרון בעבודת ישראל, עד כדי כך שהאהבה הטבעית של ישראל לאביהם שבשמים היא בהסתר, ועוד זאת, שאינם מרגישים חסדי ה', ועד ששמים אור לחושך כו' — הנה גם במצב הלזה מעיד רש"י ש"הוא הי' אוהב אתכם", שאין שום חלישות כלל וכלל ח"ו באהבת הקב"ה לבנ"י,

ולא רק אהבה נעלמת ונסתרת (שאזי אין מקום להוכיח את ישראל על שאין מרגישים אהבה זו), אלא אהבה גלוי',

ו"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם"¹³ (אדם העליון ואדם התחתון⁵³) — שאהבה זו של הקב"ה לבנ"י מעוררת בהם אהבה גלוי' להקב"ה, ותומ"י ישראל עושין תשובה "ומיד הן נגאלין"⁵⁴, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש.

(משיחת ש"פ דברים תשל"ד)