20

א) מה מוסיף המשל בהבנת הנמשל? הרי מעלת שדה שקיא על שדה בעל אינה מבוארת יותר ע"י המשל מ"מלך בשר ודם שהיו לו שני בנים כו'", ולמה לא הסתפק רש"י במ"ש בסוף דבריו "(הוצאתו לשנאה היתה), ארץ מצרים של שקיא כו' וארץ כנען של בעל והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען"?

ב) מנ"ל לרש"י שבנ"י התכוונו כאן להוסיף טענה חדשה בנוגע לטיב הארץ עצמה — ש"ארץ מצרים של שקיא כו' וארץ כנען של בעל"²⁸? הלא אפשר שכוונתם היתה רק לחזור על טענתם הישנה "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם"²⁹ (וכפרש"י²⁹ "חנם מן המצות"), דלא כארץ ישראל ששם אכילתם מפרי הארץ תלוי' בקיום התומ"צ, כמפורש בכתוב³⁰ "אם בחקותי תלכו גו' ונתתי גשמיכם גו' ונתנה הארץ יבולה גו'"?

ד. ויש לומר הביאור בכל זה:

הנקודה דשני פירושי רש"י אלה — הוא בהתחלת הכתוב: "ותרגנו באהליכם", שמזה משמע שהמדובר אינו בהתלוננות גלוי' במחנה, אלא בתרעומות חשאיות באהליהם של ישראל, בינם לבין עצמם.

ועפ"ז מבואר מה שהוצרך רש"י לפרש על "ותרגנו (באהליכם)" — "לשון הרע. . אדם המוציא דבה" — שלכאורה אינו מובן: לעיל עה"פ³¹ "איכה אשא גו' וריבכם" פרש"י "וריבכם — מלמד שהיו רוגנים", הרי שס"ל לרש"י שתיבת "רוגנים" אינה דורשת פירוש³², ומה טעם מפרש כאן תיבת "ותרגנו"?

אלא שכאן כוונת רש"י לדייק, ש"רוגן" אינו ענין של ריב סתם, אלא בעיקר ריב הקשור עם דיבור "לשון הרע" והוא "אדם המוציא דבה". וזהו "ותרגנו באהליכם"³³, שלא עשו ריב גלוי אלא דברו לשון הרע והוציאו דבה בינם לבין עצמם בסתר, בהיותם באהליהם³⁴.

ותמוה: הרי מפורש לעיל בפ' שלח³⁵ שהמחלוקת היתה באופן של ריב והתלוננות פומבית: "וילונו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אליהם כל העדה לו מתנו גו' ולמה ה' מביא אותנו גו' ויפול משה ואהרן גו' לפני כל קהל עדת בני ישראל" — ולמה אומר הכתוב כאן "ותרגנו באהליכם"?

ועכצ"ל, שבפרשתנו מוסיף הכתוב עוד סוג תלונה של בנ"י (שהיא היתה מוגבלת רק ל"אהליכם")³⁶.

ויש לומר, שעל יסוד זה פירש רש"י (בד"ה בשנאת השני) שבאמרם "בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים" התכוונו