ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לדדבריםשיחה ג17

17

שיחה ג

א. בדברי המוסר (שבפרשתנו) על חטא המרגלים, אמר משה רבינו לבנ"י (לאחרי הסיפור שלא רצו לעלות לארץ ישראל "ותמרו את פי ה' גו'"¹) — "ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו"².

ובפרש"י (לאחרי שמפרש תיבת "ותרגנו" — "לשון הרע, וכן דברי נרגן³, אדם המוציא דבה") מעתיק התיבות "בשנאת ה' אותנו" ומפרש⁴: "והוא הי'⁵ אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו, משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלבי' עלך".

ופירשו מפרשי רש"י⁶, שכוונתו לפרש למה חשבו ישראל שהקב"ה שונא אותם (בה בשעה ש"הוא הי' אוהב אתכם"), ומתרץ שזהו בגלל שהם היו שונאים אותו ("אתם שונאים אותו"), ולכן חשבו שגם הקב"ה שונא אותם⁷, כי כך הוא טבע הדברים — "משל הדיוט אומר, מה דבלבך על רחמך מה דבלבי' עלך", כלומר, הרגש שיש בלבך על חברך ככה (אתה חושב) הוא בלבו של חבירו עליך⁸, וכך הוא בנמשל, שבנ"י היו "שונאים אותו" ולכן חשבו ש"בשנאת ה' אותנו הוציאנו גו'".

ולכאורה פירוש זה צע"ג, דמהי השאלה למה חשבו ישראל שהקב"ה שונא אותם — הרי מפורש בכתוב בדברי ישראל עצמם הטעם לזה, כי חשבו שהקב"ה שונא אותם, מפני ש"(בשנאת גו') הוציאנו גו' לתת אותנו ביד האמורי להשמידנו" (וחשש זה נעשה בדעתם כתוצאה מדיבת המרגלים ש"המסו את לבבנו לאמר עם גדול ורם גו' בני ענקים ראינו שם"⁹); ומה מקום לחפש סיבה למחשבה זו¹⁰?

הערות

1. א, כו.
2. א, כז.
3. משלי יח, ח. שם כו, כב.
4. והוא ע"פ ספרי עה"פ. וראה גם תנחומא באבער הוספה לפ' שלח אות יט.
5. צע"ק מ"ש "הי'" ל' עבר (ובספרי כאן: אפשר שהקב"ה שונא את ישראל והרי כבר נאמר (מלאכי א, ב) אהבתי אתכם אמר ה'). ואולי הוא ע"פ פרש"י בד"ה שלאח"ז "הוצאתו לשנאה היתה", שאינו כן אלא "הוא הי' אוהב אתכם", שהוצאתו היתה לאהבתו אתכם. וראה לקמן סעיף ו.
6. דבק טוב. קצור מזרחי. שפ"ח. ועוד.
7. ראה (נוסף על המצויין בהערה שלפנ"ז) ס' זכרון, גו"א, באר מים חיים (לאחי המהר"ל), ועוד.
8. כ"ה פשטות לשון המשל, שכולו בבא אחת. וכן משמע מכמה מפרשים הנ"ל. אבל בשפ"ח פי' שהן ב' בבות[ednref_11_*]: א) "מה דבלבך — על רחמך", היינו מה שאתה שונא את חברך, אתה אומר על חברך שהוא שונא אותך. ב) "מה דבלבי' — עלך", ומה שבלבו של חבירך, שהוא אוהב אותך, אתה אומר עלך, שאתה אוהב את חבירך. — וראה הערה 38.
9. פסוק שלאח"ז (א, כח).
10. ובקיצור מזרחי תי' שנלמד מתיבת "אותנו" שלכאורה מיותרת, "אלא שבלאו ההוצאה הוא שונא אותנו, ולכן אמר מה דבלבך כו'". ובמשכיל לדוד כ' שנלמד מלשון "בשנאת ה'" ולא "משנאת ה'" (ע"ד עקב ט, כח. וראה ש"ך עה"ת כאן), אלא "ה"ק ותאמרו בשנאת כו' כלומר אמרתם כך בשביל השנאה שיש לכם עמו". וצ"ע אם תירוצים אלה יש להם מקום ע"פ הפשט. [edn_11_*] ועכצ"ל כן לפי הגירסא בדפוס ראשון דפרש"י "מה די בלבך כו' ומה דבלבי' כו'". ולאידך, בכמה כת"י רש"י (שתח"י) הגירסא "מה דבלבך כו' בלבי' עלך" (ולא "מה דבלבי'"), ומוכח שכולו בבא א'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.