10
תגר" אינו מכוון להנמשל ("מבין דבר מתוך דבר"): "מבין דבר מתוך דבר" פירושו שהבנת ה"דבר" החדש מיוסדת על ה"דבר" הראשון ("מתוך דבר") ששמע מאחרים; ואילו "שולחני תגר. . כשאין מביאין לו הוא מחזר ומביא משלו", היינו (א) שנושא ונותן (כפירוש הפשוט של "תגר"8), (ב) וממעות "שלו"9.
[ורק חלקו הראשון של המשל מ"שולחני עשיר" ש"כשאין מביאין לו יושב ותוהא", מכוון ל"חכם" שרק "שומע מאחרים" ואינו יכול להוסיף מדילי', ולכן "כשאין מביאין לו יושב ותוהא"].
ג) כאשר רש"י מזכיר שם בעל המאמר ה"ז משום שידיעת שם בעל המאמר מוסיפה ביאור, או מתרצת שאלה של תלמיד "ממולח" (וכמשנ"ת כמ"פ), ומה ניתוסף כאן ע"י הודעת שם בעל המשל — "זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי"?
ומה גם שלא זו בלבד שהעתיק רש"י שם בעל המשל — "רבי יוסי" — אלא עוד מדייק להקדים "זו היא ששאל אריוס", היינו (א) שאמירת המשל באה כתשובה על שאלה, (ב) שבעל השאלה הי' "אריוס" (ולא כתב רש"י "נכרי אחד"10 וכיו"ב).
ב. ויש לומר הביאור בזה:
כוונת רש"י כאן היא לתרץ שאלה פשוטה בהמשך הכתובים כאן, שבתחלה אמר משה "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים גו'", ובהמשך דבריו נאמר רק "ואקח. . אנשים חכמים וידועים"11 ולא נזכר "נבונים", כפרש"י שזהו מפני ש"נבונים לא מצאתי"12. ויש לתמוה13: הרי בנוגע למלאכת המשכן מצא משה רבינו בעלי חכמה ותבונה, כמפורש בפ' ויקהל14 "ועשה בצלאל גו' וכל איש חכם לב אשר נתן ה' חכמה ותבונה בהמה", הרי מפורש, שנמצאה מעלת ה"תבונה" ולא עוד אלא שהיתה (לא רק אצל בצלאל שבו נאמר (כנ"ל) "ואמלא אותו גו' בחכמה ובתבונה", אלא גם) אצל "כל איש חכם לב"; ומדוע במינוי דיינים — "נבונים לא מצאתי"15?
הערות
- 8. להעיר מס' זכרון כאן "בכל נוסחאות ספרי דבי רב. . נבון דומה לשלחני עני והוא הנכון". אבל: (א) בדפוס א' וב' דפרש"י וכל כת"י רש"י שתח"י איתא "תגר", כבפנים. וכ"ה בספרי לפנינו (כולל דפוס ראשון דהספרי). (ב) גם להגירסא "עני" — הרי פשטות הענין ד"מחזר ומביא"[ednref_9_*] היינו מכיון שצריך לפרנסה (משא"כ שולחני עשיר).
- 9. בדפוס א' וב' ורוב כת"י רש"י שתח"י ליתא תיבת "משלו". אבל (נוסף לזה שגם בספרי כאן איתא "משלו" — הרי) בכל אופן זוהי הכוונה ב"מחזר ומביא", דהיינו "משלו".
- 10. ראה רש"י ס"פ בראשית (ו, ו).
- 11. א, טו.
- 12. והוא מעירובין (ק, ב). זח"ב (עב, ב. רא, א). וכן מובן מספרי פרשתנו שם (שמביא רש"י בהמשך פירושו) "ולא מצא אלא שלש".
- 13. להעיר מזהר ויקהל (רא, א).
- 14. לו, א.
- 15. בחי' ופי' מהרי"ק על פרש"י (א, טו) מפרש דברי רש"י "לא מצא אלא שלשה" — ש"לא מצא שיהיו בכל אחד כל אותן (שבע) המדות" (כ"א רק ג'), והיו "נבונים" בבנ"י אלא שהיו חסרים במדות אחרות. אבל מפשטות לשון רש"י (ועד"ז בעירובין שם) "נבונים לא מצאתי" משמע, שלא מצא "נבונים" כלל (ואפילו לא אצל מיעוט השופטים. ולהעיר מחדא"ג מהרש"א נדרים (כ, ב) ש"שבט יששכר שהי' בדורו של משה היו בהו ודאי נבונים"). [edn_9_*] אבל ביל"ש כאן (כהגירסא בדפוס א' ועוד דהיל"ש. ויש גירסא כזו גם בספרי (ראה ספרי הוצאת פינקעלשטיין). וראה מדרש לקח טוב כאן) — ששולחני עני "יושב ותוהא" כשאין מביאין לו לראות, והעשיר "מוציא משלו". (ולהעיר, שלפי גירסא זו, השולחני (עשיר) ש"מוציא משלו" הוא משל על חכם, והשולחני (עני) ש"יושב ותוהא" הוא משל לנבון (ולפ"ז צ"ל לכאורה, ש"נבון" אינו "מבין דבר מתוך דבר"). אבל בבאר יצחק על פרש"י כאן עוד אופן (וגירסא) — שהחכם הוא כשולחני עני "שאין לו רק מה שמביאין אחרים. . אבל הנבון. . העשיר. . מוציא גם מכיסו לראות". וראה גירסת הספרי במלבי"ם כאן. ואכ"מ).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.