5

להודיע סתם עוה"פ אודות הבטחת נתינת הארץ — שהרי הי' ידוע ומפורסם מכבר אצל כל ישראל (וכפי שבנ"י שרו בעת קריעת ים סוף³¹ "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך"), אלא יש כאן חידוש (בנוגע להבטחה זו) שלא ידעו עד כה;

וע"ז מפרש רש"י, שיש כאן שני חידושים:

(א) "ראה נתתי" — שבנ"י רואים במוחש ("בעיניכם אתם רואים") שארץ ישראל כבר נתונה להם ("נתתי" לשון עבר³²). דעד אז היתה הבטחת הארץ רק באופן של "שמועה" או "אומד": תחילה במצרים הובטחו ישראל "אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני גו'"³³, "והוצאתי אתכם גו' והבאתי אתכם אל הארץ גו'"³⁴ — "ויאמן העם"³⁵ (להיותם מאמינים בני מאמינים³⁶), שזהו רק בגדר "שמועה" (קבלת דברים³⁷) לחוד; ואח"כ, לאחרי הנסים שביצי"מ, ובפרט בעת קריעת ים סוף שאז "נמוגו כל יושבי כנען, תפול עליהם אימתה ופחד גו'"³⁸ (כשירת ישראל), הרי יכלו ישראל לשער (בדרך "אומד") שודאי יתן ה' את מלכי כנען בידיהם וירשו את הארץ בדרך נס;

משא"כ עתה — "ראה נתתי, בעיניכם אתם רואים, איני אומר לכם מאומד ומשמועה" (כדלקמן סעיף ו).

(ב) "באו ורשו" — מאחר ש(כבר) "נתתי לפניכם את הארץ" (לא רק בדרך הבטחה, אלא) באופן שיכולים לראות נתינה זו "בעיניכם", הרי מובן, שכניסתם לארץ תהי' בלי עיכוב³⁹ ("כשתבואו תירשו מיד"), "אין מערער וכו'".

ו. אבל עדיין חסר ביאור: מהי השייכות של הבטחה זו להנסיעה מהר חורב דוקא (שלכן נאמרה כאן דוקא), וכן — מהו הטעם שחזר משה עלי' עתה, לאחרי ארבעים שנה?

והביאור בזה — בפשטות:

דיבור זה של משה בא בהמשך לדברי התוכחה שבתחילת הפרשה⁴⁰ — "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע", וכפרש"י שם "אמר להם משה ראו מה גרמתם אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר ואף הוא מהלך י"א יום ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים. . וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ ובשביל שקלקלתם הסב אתכם כו' ארבעים שנה".

כלומר: בנסיעה זו מהר חורב הלכו ישראל במהירות נסית (הבאה ע"י ש"היתה שכינה מתלבטת בשבילכם"), כדי למהר ביאתם לארץ.

ואחרי שאמר משה את דבריו בקיצור וברמז⁴¹, חזר אח"כ לספר ע"ד נסיעה זו בפרטיות וביותר — "ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לאמר רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם ובאו גו'"; וזהו ג"כ מה שהוסיף "ראה נתתי לפניכם את