2

וכמפורש ברש"י כאן, בד"ה שלאח"ז "באו ורשו" — "אילו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין", היינו שהמדובר הוא בהכניסה לארץ (כפי שהי' צ"ל) קודם שילוח המרגלים.

והדרא קושיא לדוכתא: איך אפ"ל ובפרט בפשש"מ, שבחורב ראו בנ"י בעיניהם — ולא "מאומד ומשמועה" — ש"נתתי לפניכם את הארץ"¹¹?

ב. גם צריך ביאור האריכות בלשון רש"י "(בעיניכם כו') איני אומר לכם מאומד ומשמועה", דלכאורה:

א) "בעיניכם אתם רואים" פירושו ראי' מוחשית, ולמה הוזקק רש"י להוסיף גם השלילה — "איני אומר לכם מאומד ומשמועה" [וכמו בפרש"י בפסוק¹² "ראו כי ה' נתן לכם השבת" — "ראו, בעיניכם כי ה' בכבודו מזהיר אתכם על השבת שהרי נס נעשה בכל ע"ש כו'", שרש"י כותב רק החיוב ("ראו בעיניכם") ולא הוסיף ל' של שלילה]?

ב) בזה גופא נקט רש"י ב' לשונות — "מאומד ומשמועה"?

[ואף שמקורו של (לשון) רש"י הוא בספרי על אתר — הרי כמדובר כמ"פ אין דרכו של רש"י על התורה להעתיק דרשות חז"ל אלא לפרש פשוטו של מקרא, וכדמצינו בפרש"י על פסוק זה גופא, שבד"ה שלאח"ז, אף שכללות פירושו מקורו בספרי, משנה רש"י מלשון הספרי, כדלקמן סעיף ד].

ג. אח"כ מעתיק רש"י מן הכתוב "באו ורשו" ומפרש: אין מערער בדבר ואינכם צריכים למלחמה, אילו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין.

במפרשים¹³ כתבו, שהכרחו של רש"י לפרש כן הוא — "דאל"כ איך אמר להם באו והיא עדיין אינה כבושה לפניהם" (או — "דאל"כ¹⁴ באו למה לי, לכתוב רשו בלבד, אלא כשתבאו תירשו מיד בלא מערער").

אבל פירוש זה אינו מובן: ע"ד לשון זה — "ובאת וירשת את הארץ גו'" — מצינו לקמן בפ' ואתחנן¹⁵, ושם¹⁶ אא"פ לפרש "אין מערער בדבר כו' אילו לא שלחו כו'", שהרי המדובר שם בדברי משה לאחרי גזירת מרגלים, לדור שנכנסו לארץ (שהיו צריכים לכלי זיין ולמלחמות);

ועכצ"ל שהלשון "ובאת וירשת" אפשר לפרשו — שתירשו את הארץ לאחרי כיבושה (ואין הכרח לפרשו "כשתבאו תירשו מיד", בלי ערעור)¹⁷.