268

[ומובן, שבנידון זה אין הכרח לומר את הדברים "בשם אומרם", כי אם, בסגנון שיביא תועלת יתירה בקיום הדברים בפועל ממש⁷⁷, ובפרט שאין זה דברחידוש, אלא דברים המפורשים בתושב"כ ובתושבע"פ, ובמילא, כל מי שיתבונן בדבר — יבוא בעצמו למסקנא האמורה, ויעשה זאת סו"ס מפני שכך מצווהו שכלו הוא],

ויעסקו בזה ברוב מרץ חיות והתלהבות כו' (ופשיטא — לא באופן ד"מצות אנשים מלומדה"⁷⁸), בהתחשב עם העובדא שזהו ענין נפשי בנוגע דבר מיוחד ובלתירגיל כו' (ולכן, גם הדיבור עתה בענין זה הוא בזמן שלא ע"ד הרגיל — לא בסיומה של ההתוועדות, כרגיל בכגוןדא, אלא בהתחלת וראש ההתוועדות), מפני צורך השעה כו'.

ח. ובנוגע לפועל:

כדי שהפעולות בענין זה תהיינה בסדר מסודר ובהצלחה רבה — יש צורך להתחיל מבעוד מועד, החל מפירסום הענין בכל מקום ומקום, ועד לארגון פרטי הדברים בפועל ממש בכל מקום ומקום.

ולכן, מעוררים על כך ביום השבת, "מפקחין על צרכי ציבור בשבת"⁷⁹ — כדי שינצלו את כל ימי השבוע (החל ממוצאי שבת) לעסוק בהכנות הדרושות לכך, באופן ד"כל יומא ויומא עביד עבידתי'"⁸⁰,

כלומר, הגישה הכללית צריכה להיות בדרכי נועם ובדרכי שלום ("דרכי שבת"), ובזה גופא — כל יום ויום לפי אופן עבודתו המיוחד, "דרכי נועם" מצד מדת החסד (יום ראשון), "דרכי נועם" מצד מדת הגבורה (יום שני), וכיו"ב בכל ששת ימי השבוע,

עד ליום השבת עצמו, ובפרט בזמן "דרעוא דרעוין" שבו — שאז יתאחדו כל המתאספים והמתוועדים די בכל אתר ואתר, "לאחדים כאחד"⁸¹,

שכן, אע"פ ש"זמן כניסת שבת. . הוא בכל מדינה ומדינה לפי זמן הימים והלילות שבה", ובמילא, ההתוועדויות שיתקיימו בכל מקום ומקום בזמן דמנחת שבת לא יהיו למטה בכדור הארץ באותה שעה ממש — הרי מכיון ש"עת רצון שלמעלה" (תוצאה מאחדותם של ישראל) "הוא למעלה מגדר המקום והזמן"⁸², נמצא, שכל המתוועדים בכל המקומות יתאחדו לאחדים כאחד ממש.

ט. ועוד נקודה בנוגע להכנות המעשיות — בקשר להוצאה הכספית:

פעולות אלו, ככל הפעולות, כרוכות בהוצאה כספית. וידוע השאלה [כפי שרגילים להשתמש — ע"ד הצחות — בלשון חז"ל⁸³] "כסף מנלן".. .

הנה, לכל לראש ישנו המענה ד