ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לבהוספותשיחת ש"פ בחוקותי, כ"ב אייר, תשמ"ו263

263

"דרך" וה"כלי" להמשכת כל הברכות, החל מהברכה דגשמים, ובלשון הכתוב דפרשתנו²⁶: "ונתתי גשמיכם בעתם", הכוללת את כל הברכות — כפירוש הרמב"ן ש"הקדים דבר הגשמים כי בבואם בעתם. . יהי' זה סיבת בריאות לגופים והפירות כולם ירבו ויתברכו בהן, כאשר יאמר ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. . היא גדולה שבברכות", וכתורת הבעש"ט²⁷ ש"גשמיכם" הוא מלשון גשמיות, היינו, המשכת הברכה (גם) בכל הענינים הגשמיים,

היינו, שה"כלי" לכל הברכות הוא — "שבת אחים גם יחד", אהבת ישראל ואחדות ישראל²⁸.

ובנוגע לטעם הב', אודות ההכנה למ"ת בימי ספה"ע — הרי עיקר העבודה דספה"ע הוא בירור המדות דנה"ב (ז' מדות הכלולים מז', מ"ט יום) שעי"ז ואז יוכל להיות הגילוי דמתןתורה²⁹, ומכיון שעיקר המדות הם ה' מדות הראשונות, נמצא, שבל"ג בעומר, שהוא בחי' הוד שבהוד, מסתיים עיקר בנין גופא דז"א³⁰, ולכן, מודגשת יותר ההכנה למ"ת — "כאיש אחד בלב אחד".

ובנוגע לטעם הג' — להעיר ממארז"ל³¹ "א"ר שמעון בן יוחאי מניין אתה אומר אילו היו ישראל חסרים אפילו אדם א' לא היתה השכינה נגלית עליהן, דכתיב³² כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם", היינו, שרשב"י מדגיש שהענין דמ"ת תלוי במציאותו דכל או"א מישראל.

ונוסף לזה, מודגשת ההכנה למ"ת בשבת זו גם מצד פרשת השבוע, פ' בחוקותי — שהרי "עזרא תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות³³ שבתורת כהנים קודם עצרת"³⁴ (ומה שקורין פ' במדבר לפני עצרת, הרי זה "כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת"³⁵), שמזה מובן שבשבת פ' בחוקותי מודגשת יותר ההכנה למ"ת, "כאיש אחד בלב אחד".

ועפ"ז מובן שבימים אלו — הימים שלאחרי ל"ג בעומר, וככל שהולכים ומתקרבים יותר ל"זמן מתן תורתנו" — יש

הערות

26. כו, ד.
27. ראה כש"ט סרנ"ו (לה, א). וראה גם "היום יום" — כ"ח תשרי.
28. ועד"ז בנוגע לכל הברכות המנויות בפרשה עד לברכה העיקרית והפנימית — גאולה האמיתית והשלימה [כמרומז בברכה ד"ונתתי שלום בארץ" (כו, ו), שהרי השלימות ד"פדה בשלום נפשי" תהי' בגאולה העתידה (ראה ד"ה פדה בשלום לאדהאמ"צ (שערי תשובה ח"א) פי"א), ועד לסיום הברכות: יציאה מהגלות באופן ד"ואולך אתכם קוממיות" (שם, יג)] — שכל זה נפעל ע"י אהבת ישראל ואחדות ישראל (כדלקמן ס"ג).
29. ראה לקו"ת אמור לה, ב ואילך. במדבר י, א ואילך. סידור שער חג השבועות. ובכ"מ.
30. סידור שער הל"ג בעומר (דש, א).
31. דב"ר פ"ז, ח. ועוד.
32. יתרו יט, יא.
33. להעיר מלקו"ת פרשתנו (מח, סע"א ואילך): "לפי האמת אינם רק ברכות", ואדרבה — ברכות נעלות יותר, להיותן מבחי' סתים כו', "ברכות אלו הם ע"ד מ"ש בגמ' פ"ק דמ"ק ד"ט ע"ב הנך כולהו ברכתא נינהו" — דברי רשב"י לר"א בנו. והיינו, שע"י אהבת ישראל ואחדות ישראל (מעיקרי עניניו של רשב"י) ממשיכים לא רק כל הברכות הגלויות (כנ"ל בפנים), אלא עוד זאת, שגם הענינים שהיו בעבר בגילוי היפך הברכה — נהפכים לברכה גם בגילוי, ואדרבה — ברכה נעלית יותר.
34. מגילה לא, סע"ב. רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ב.
35. תוס' מגילה שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.