245

לסתור, כיון שקויים דוקא כדברי רע"ק שהוא ממזר ובן הנדה, ואמרו שגדול הי' רע"ק כי הכחיש דברי החולקים ע"ז. . .

(ממכתב כ"ט אדר, תשכ"א)

... מאשר הנני קבלת מכתבו (נוסף על רשימת החד"ת של כת"ר — שקדמו) — והרי ידוע שאין עניני לפס"ד וכו' ובפרט בענין שכבר דשו בו רבים. ואתו רב הסליחה.

נ. ב.

ע"פ מרז"ל בפטפטייא דאורייתא: כדעת הרמב"ם (סהמ"צ מל"ת שמז) דואל אשת עמיתך גו' אזהרה לאיש בלבד, כ"כ גם בסמ"ג ל"ת צז (וכנראה בס' יראים בסרי"ד ג"כ צ"ל: הזהיר צורנו על הנואף — ולא "הניאוף" — כבדפוסים). ובחינוך מצוה לה "וכפל זה הלאו" ובמנ"ח שם "מתרין בו מלאו זה דכאן או מלאו דואל". — עפ"ז חסר הביאור שהיינו דוקא בנוגע לאיש.

מדברי הרמב"ן (אחרי יח, כ): ואפשר שאמר כו' טעם האיסור צע"ג אם יש ללמוד מזה בנוגע להלכה, שהרי: א) מסיים שאין טעם זה נוגע להלכה (לעונש). ב) חוזר בו וכותב: והנכון בעיני כי בעבור כו' (ולא כתב: ועוד יש לומר או כיו"ב). ג) חותם שם: ורבותינו דרשו — שכוונתו לרבותינו בהלכה שבתורה.

(ממכתב שנת תשכ"ה)