240

פשיטא דאין להתנחם במרז"ל דבעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא ובן הנדה ה"ה (לחד מ"ד) עז פנים (כלה רבתי רפ"ב).

אבל התבוננתי בדין הברור לכל הדיעות, אשר טבילת נדה אין צריכה כוונה כלל, והרי דוקא בארצוה"ב נפוץ ביותר וביותר הענין דרחיצה בנהרות ובימים, ולא רק בימות הקיץ, אלא לעתים תכופות גם בימות החורף, נוסף על הרחיצה במקום אסיפת מים רבים יותר מארבעים סאה פי כמה ובפרט שגם אמת המים מהנהר, לפעמים קרובות, מעורבת בהם או מי מעין.

ואף שפשוט שאין לפרסם הנ"ל ולא רק בפני עמי הארץ אלא גם לאלו שבדרגא עליונה מהם, אבל ביחד עם זה אין לדחות ח"ו כו"כ מבני ובנות ישראל משידוכין למשפחות יראי ה' וחרדים לדברו, אפילו באם היתה ידיעה ברורה שלא נזהרים בטהרת מקוה בפרסום, ועאכו"כ במקום שאין כאן אלא השערה, וק"ל.

(ממכתב ט"ו תמוז, תשי"ט)

במענה על מכתבו מא' דחדש מרבין בשמחה והקודם לו.

במה שנרשם בהנחת שיחה י"ט כסלו תשט"ו¹ שבתוס' בכורות דנין שמעין מטהר דוקא בזוחלין. — כן הוא כפי שכותב שכוונתי היתה לתוספת בכורות נה, ב שנראה שם שתי דיעות (ודלא כתוס' שבת סה, ב דהביא בפשיטות דעת ר"י), וכן צדק במה שכותב בדברי שהבה"ג פסק כך, שכוונתי היתה במ"ש היכא דסכיר נהרא לא סלקא לה טבילה. ובמה שמעתיק פירוש העמק שאלה לשאילתות סי' צ"ו אות י"ג דמפרש הכוונה דאין שם מ' סאה^*, הנה במחכת"ר של ההעמק שאלה, אין זה בבה"ג אפילו ברמז, ואילו הי' דברי הבה"ג בהנוגע לנהר מסוים עכ"פ בדוחק גדול אולי אפשר הי' לפרש כן בהסתמך שידוע הי' הנהר לנהר קטן, אבל דברי בה"ג הם הוראה כללית, ואי אפשר להוראה כללית להשמיט הנקודה העיקרית, כמובן.

דא"ג רשום בזכרוני שראיתי באיזה ספר שמעתיק פסק זה בשם בה"ג ואיני זוכר ברגע זו שם הספר, כן מצאתי בס' מקוה טהרה שרשום שבספר גדולי טהרה מדבר בענין זה, ואינו תחת ידי.

במ"ש בשיחה הנ"ל² בענין עד א' נאמן באיסורין או בטומאה, כנראה שיש טעות בזה ברשימה³, כי המדובר הי' שבאם נדה הוא ענין של טומאה הרי אי אפשר הי'