239
ב"ה, ח"י אלול, ה'תשכ"ה.
יום הולדת את שני המאורות הגדולים
— כ"ק הבעש"ט וכ"ק רבנו הזקן —
ברוקלין, נ.י.
ועד בנין המקוה,
דק"ק קהל בית דוד,
ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
במענה למכתבם מאז, ע"ד בנין מקוה טהרה בק"ק שלהם, והודעתם עתה, אשר כבר התחילו להשתמש בה, ע"פ הסכמת המרא דאתרא שלהם, והרבנים שצירף אליו — שליט"א.
ע"פ מ"ש חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך, הריני משתתף בהוצאות דבנין הכי נעלה, מקוה טהרה, ומצו"ב השעק.
ואת"ל הרי זה גם מענין ימים אלו, ימי רצון דלוחות האחרונות, סיום וחותם דמתן תורה, וכפירוש רז"ל1, אשר התחלת היות בני ישראל לעם וגירות שלהם, היתה:
בארץ מצרים, במילה — עלי' אמר2 דוד שירה, למנצח על השמינית3, וסיומה ע"י הטבילה, בעת מתן תורה בחג השבועות,
ונוספה ע"ז בלוחות האחרונות, שניתנו ביום הכפורים, ע"י ששבו בני ישראל לה', — מעלת בעלי תשובה —
וכמאמר רז"ל4: אשריכם ישראל כו' מקוה ישראל ה', מה מקוה מטהר כו' אף הקב"ה מטהר את ישראל.
בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה
לשנה טובה ומתוקה.
... זה מזמן שנתתי אל לבי, מה זה עשה ה' ככה לעמנו בני ישראל, בהתבונן בהמצב הירוד בענין זהירות בדיני וחוקי טהרת המשפחה, וכמציין גם כת"ר לכ"מ, שאף שכשר הוא וכו' וביותר קשה בהנוגע לארצוה"ב, שכנראה במוחש השגחה העליונה הביאה לכאן רוב מנין ורוב בנין של בנ"י ותורה מתפשטת מכאן וכו', והרי
הערות
- 1. וכפירוש רז"ל : יבמות מו, ב.
- 2. עלי' אמר : מנחות מג, ב. ונתבאר בלקוטי תורה ויקרא (כ, ג).
- 3. למנצח על השמינית : בילקוט רמז תרל"ג, הביא ע"ז הכתוב למנצח בנגינות על השמינית, וי"ל שמתאים לשתי דרשות אלו, הם ב' הטעמים (שבלי הלקט הל' מילה) שאין מברכין שהחיינו על המילה: משום צערא דינוקא או משום דרמי' אבי דינא וכיו"ב.
- 4. וכמאמר רז"ל : בחותם פרק יוהכ"פ.
מצוטט ב־1 עמודים
- אגרות קודש ט'כג לקו"ש חל"ב ע' 239
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.