233
מצורע
... ובמה שהעיר בפירוש המשנה נזיר פ"ח משנה ו' בעיקר השני דתגלחת מצורע אחר הטבילה וזהו נגד הכתוב בתורה.
ויש להעיר גם מנגעים פי"ד מ"ב, ונזיר פ"ו מ"ו (והרי ילפינן תגלחת א' מהשני') — דמשמע דטבל ואח"כ גלח לא עלתה לו טבילה. ויל"ע ברמב"ם הל' טומאת צרעת פי"א ה"ד ובמפרשים שם.
ומתחילה רציתי לתרץ שהי' כתוב בפיה"מ "אחר' הטבילה", היינו אחרי' — הטבילה. וכשנגרר או נשמט הקו קטן שע"ג תיבת אחר לא שמו לבם המדפיסים שלאח"ז לתקן.
או — שצ"ל "אחר הכביסה" וכלשון הכתוב. ועיין בתפא"י ובמשנה אחרונה (נגעים פי"ד מ"ב). ובמנ"ח מצוה קעג סק"ז.
שוב ראיתי שעדיין לא נתרץ עי"ז תמי' יותר פנימית, והיא: מהי בכלל כוונת הרמב"ם במה שמזכיר כאן הטבילה, והרי אינו נוגע כלל בנדו"ד, והרי לא הביא ענין ההזי', צפרים וכו'.
ולכן נ"ל שטה"ד יש כאן. וצ"ל "אחר ההחלט", או "אחר ההחלטה". והבחור הזעצער שלא הבין פירושו וראה בכתוב וטבל — "תיקן".
וההודעה שהוא אחר ההחלט מוכרחת, כי זהו עיקר בעיקר השני, דמתוך הסגר אינו בתגלחת (נגעים פ"ח מ"ח).
ומדאתינן להכי יש להעיר, אשר בנזיר כנראה צ"ל התגלחת טומאה דוקא לאחרי הטבילה. וטעם החילוק בין מצורע לנזיר, י"ל ע"פ המבואר בנזיר פ"ו מ"ו שמצורע טהרתו בתגלחתו ונזיר טהרתו תלוי' בימיו. וכיון שע"פ הנ"ל יכול לגלח
מצוטט ב־1 עמודים
- אגרות קודש ח'תתקעג לקו"ש חל"ב ע' 233
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.