180

ובעומק יותר:

עי"ז שניתן טעם גם בחוקים, ה"ז פועל, שהאדם יקיים מצות אלו בחיות ותענוג, לא רק מפני חלק זה של המצוה ש"אתה יכול ליתן לו טעם", אלא גם מצד כללות המצוה, דהיינו שהקבלת עול שלו היא מתוך חיות ועונג, קיום החוקה הוא לא רק ע"י כלי המעשה שלו, שכופה אותה לעשות רצון הקב"ה, אלא שכל כחות נפשו "משתתפים" בעשיית המצוה, "כל עצמותי תאמרנה" קיים רצונו ית'⁴⁰;

וכן לאידך במשפטים — דזה שפרטי המצוה אין להם טעם (ואינם אלא חוקה וציווי השם, בלי טעם) פועל גם בחלק השכלי של המצוה, שהאדם יכיר, שגם חלק זה של המצוה שמבין ומשיג, "אין זה. . תכלית הטעם וגבולו"⁴¹, כי באמת הרי הם (כמו חוקים) "עצות מרחוק מגדול העצה"⁴², שהחכמה האמיתית במצוות השם הרי היא חכמתו ית', שלמעלה משכל הנבראים, וכמ"ש הרמב"ם⁴³ ד"אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא".

אלא שלעתיד לבוא יתגלו גם טעמי תורה, כפרש"י עה"פ⁴⁴ "ישקני מנשיקות פיהו" — "מובטחים מאתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמי' ומסתר צפונותי'" — בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, שילמד תורה את כל העם כולו⁴⁵, ואז "יהיו⁴⁶ ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר⁴⁷ כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".

(משיחת ש"פ ראה תשמ"ז)