178

הערות

1. 32. להעיר שכללות מצות פרה אדומה מובנה — תבוא אם ותקנח צואת בנה (תנחומא חוקת ח. במדב"ר שם פי"ט, ח. רש"י עה"ת בסוף פ' פרה אדומה (בשם ר"מ הדרשן)), משא"כ זה שמטהרת טמאים ומטמאת טהורין (תנחומא ובמדב"ר שבהערה 3).
2. 8. כ"ה הלשון בתרגום קאפח. ובהעתקת תיבון בשינויים קלים.
3. 33. בפשטות הענין של ציווי (רצון), בלי טעם ותכלית (ובהעתקת תיבון "למצוה לבד"). וראה הערה הבאה.
4. 34. במו"נ שם ממשיך "ודע כי החכמה גרמה שיהו שם פרטים שאינם ניתנים להטעמה, וכאילו הוא דבר נמנע בעצם המצוה. . כי אמרך למה נעשה זה כבש ולא נעשה איל, אותה השאלה עצמה מתחייבת אלו נאמר איל במקום כבש, והרי יש הכרח במין כל שהוא. . וכאלו שזה דומה לטבע האפשרי אשר לא יתכן בלעדי אחת האפשרויות, ואי אפשר לשאול מדוע נעשה האפשרי הזה ולא נעשה זולתו מן האפשריות, כי שאלה זו מתחייבת אלו הי' הנמצא במציאות האפשרי השני במקום זה". אבל מובן, שאף שלא יתכן (לדעת הרמב"ם) טעם על פרטי המצוות — מ"מ, סו"ס בחר הקב"ה בפרטים אלה דוקא וחייבים לקיים כל פרטי המצוות בלי שינוי כלל; וא"כ זה שהאדם מקיים רצונו ית' בפרטים אלה דוקא, אינו משום שיש בזה טעם, אלא רק מפני שכן ציווה הקב"ה בתורתו (בלא תכלית), "אפשי ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי". ואולי י"ל, שבמו"נ נחית לבאר טעמי המצוות כפי שהטעמים נתלבשו בשכל אנושי דעוה"ז [כידוע שבטעמי המצוות יש כמה דרגות: הטעמים כפי שהם מצד חכמתו ית' (שטעמים אלו אינם בגדר השגה, כיון שחכמתו ית' היא למעלה משכל הנבראים. וראה אגה"ק סי"ט (קכח, א). ועוד), והטעמים מצד חכמתו ית' כפי שנתלבשה בשכל נבראים, ובזה גופא כמה דרגות — נשמות למעלה, שכל מלאכים בכל דרגא לפי מעלתו כו', עד לשכל האדם] — ובדרגא זו אין צריך טעם לפרטי המצוות, מכיון שסדר דעולם (בחיצוניות, כפי שנראה מצד העולם) הוא שהפרטים הם הכרחיים, משא"כ מצד סדר דתורה — בודאי שגם הפרטים הם בכוונה מכוונת, אלא שזהו"ע של חוקה. [דעת המו"נ לכאורה יש לבאר ע"פ חסידות ע"פ מש"כ באוה"ת בראשית (ח"ו ס"ע 2184) שפרטי המצוות הם רק מצד החכמה, אבל מצד הרצון עצמו "לא היו צמצומים כ"כ". ע"ש. — וראה סה"ש תשמ"ח ח"ב ע' 458 בשוה"ג].
5. 35. והיינו דנוסף ע"ז ש"החוקים הן המצוות שאין טעמן ידוע" (שמזה מובן שהם בגדר טעם) — יש ב(כמה) חוקים ענין שאינו בגדר טעם כלל. ובלשון החסידות: זה ש"אין טעמן ידוע" היינו מפני שהטעמים הם מצד חכמתו ית' כמו שהיא למעלה ולא נתלבשה בשכל הנבראים; וזה שיש בהם ענין שאינו בגדר טעם כלל, היינו מפני שבחוקים מאיר שרש ענין המצוות, שהם רצון העליון כפי שהוא למעלה מהתלבשות בחכמה, גם חכמה דלמעלה (אלא שאח"כ ירד ונתלבש בבחינת חכמה)[ednref_40_*]. [edn_40_*] ומה שהרמב"ם שולל (במו"נ שם) דברי האומרים ש"כל המצוות תוצאת הרצון המוחלט" — י"ל כוונתו שאין לומר שהציוויים אינם אלא רק רצון בלבד בלי שום טעם כלל, אבל גם להרמב"ם שרש ענין המצוה הוא רצונו ית', אלא שאח"כ נתלבש בטעם (והרי גם בחסידות מבואר בארוכה הטעם בחוקים ע"פ סוד — ואפילו בפרה אדומה, ראה בארוכה לקו"ת פ' חוקת ובכלל דרושי פרה אדומה במאמרי רבותינו נשיאינו). וראה סה"ממלוקט ח"ב ע' נונז.