ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לבבהרשיחה ב163

163

ואינו מובן: מדוע בחר רש"י בפירוש השני²⁰ של התו"כ, ולא בפירוש הא' שהוא ענין כללי?

ואדרבה: דוקא לפירוש הא' מובן, לכאורה, המשך הכתוב — "כי עבדי הם גו' לא ימכרו ממכרת עבד":

בשלמא את"ל ד"לא ימכרו ממכרת עבד" הוא ענין כללי, מובן הטעם שדוקא בכתוב זה נאמר "כי עבדי הם גו'" (שפירושו "שטרי קודם") — כי זהו הטעם לכל ציוויי הפרשה (ע"ד ההנהגה כלפי העבד), שכולם נכללים בציווי זה ד"לא ימכרו ממכרת עבד";

אבל את"ל ד"לא ימכרו ממכרת עבד" הוא רק אזהרה פרטית בנוגע לאופן מכירתו — אינו מובן: מדוע נאמר הטעם ד"כי עבדי הם" בסמיכות לדין זה? ולכאורה מקומו הי' צ"ל או בתחילת כל הענין או בסופו (וכמו בפרשת מוכר עצמו לנכרי, שהפסוק "כי לי בנ"י עבדים גו'" נאמר בסוף כל הציוויים).

[ברא"ם²¹ מפרש "כיון דשטר קנייתי שקניתים לי לעבדים קודם לשטר של אותו שנמכר לו הרי שטר של רבו בטל לגבי שטרי ואין קנייתו קני' ולפיכך יוצא מתחתיו ושב אל משפחתו כאילו לא נמכר דאל"כ מה טעם כי עבדי הם ולכן ישובו אל משפחתם". והיינו דלפירוש הרא"ם "כי עבדי הם" הוא טעם על הנאמר בפסוק שלפנ"ז "ושב אל משפחתו גו'".

אבל מזה שהטעם "כי עבדי הם" לא נאמר בפסוק שלפנ"ז, ואפילו לא בכתוב בפ"ע, אלא הוא תחילת פסוק שסיומו "לא ימכרו ממכרת עבד", משמע ש(בעיקרו) הוא טעם ע"ז ש"לא ימכרו ממכרת עבד", שפירושו לפי פרש"י הוא "בהכרזה כאן יש עבד למכור ולא יעמידנו על אבן הלקח"].

וא"כ גדלה התמי': מדוע בחר רש"י לפרש בפשש"מ דוקא כפירוש השני בתו"כ, ואשר לפ"ז תמוה מקום האזהרה "כי עבדי הם"²², ולא כפי' הא' שם והמתאים יותר לכאורה לפשש"מ?

ד. וי"ל הביאור בכל זה:

הערות

20. בנח"י כ' דאין ראי' (כהרא"ם) דרש"י נקט כל' הב' בתו"כ, כי "אפשר לומר דאע"פ דכי עבדי הם נמשך אל לא ימכרו ממכרת עבד אפ"ה דרשינן נמי שלא ימכרו בהכרזה ועל אבן הלקח מתיבת עבד מדהל"ל ממכר עולם וכתב עבד" (ומה שבתו"כ כ' "ד"א" — אינה דיעה ב', כמ"ש שם). אבל נוסף לזה שקשה לפרש כן כוונת רש"י (שלא הביא כלל הפי' ד"על תנאי כו'"), הרי זהו כפי פירושו בתו"כ, דה"יציאה ממצרים הוא שטר ועל תנאי שלא ימכרו ממכר עולם". אבל פשטות הפי' בתו"כ, שהוא טעם לא רק ע"ז שלא ימכרו ממכר עולם (כ"א שיוצא ביובל), אלא — תוכן כל הציוויים שבפרשה. וראה ק"א שם.
21. לפרש"י כה, מב.
22. וצריך לדחוק, דאף שבכללות קאי על כל הדינים, מ"מ נאמר בפסוק זה, כי (א) במכירתו באופן של הכרזה "יש כאן עבד למכור" ובהעמדה על אבן הלקח מודגש ביותר איך שהוא עבד (והיפך ד"שטרי קודם") יותר משאר הדינים שבפרשה (כמו יוליך כליו אחריו לבית המרחץ (פרש"י שם, לט), שאפשרי במשרת, בתלמיד (עירובין כז, ב. וש"נ. ר"ח ותורת חיים שם. וראה מכילתא משפטים כא, ב: אבל בבנו ובתלמידו רשאי), לאו דוקא בעבד), (ב) ענין זה הוא בהתחלת עשייתו לעבד, משא"כ השאר — שבאים לאחרי שכבר נמכר לעבד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.