159

ה. והנה כל עניני התורה הם בדיוק, ומובן מזה, דזה שסיום מס' שביעית הוא (לא רק בעניני שביעית, אלא) בדין בעניני ממונות וכיו"ב — "וכל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה הימנו", ובזה גופא מוסיף בגמ' (ירושלמי) אודות הנהגתו של רב בענין זה באופן של מדת חסידות — שהנהגה זו ד"כל המקיים את דברו" (ובאופן של מדת חסידות) שייכת לכללות תוכן הענין ד"שביעית".

ויש לבאר זה ע"ד הדרוש (בעבודת האדם), בהקדם מאמר רז"ל³¹ על הפסוק³² "והי' אמונת עתך גו'", ד"אמונת זה סדר זרעים", ו"מפרש בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע"³³.

ונת' במ"א בזה³⁴, דהגם שענין הזריעה הוא בטבע והנהגת העולם, הבריאה, וגם אינויהודי שאינו מאמין בחי העולמים זורע וסומך על זריעתו, מ"מ, איש ישראל הזורע עושה זאת לא מפני שכך הוא מנהגו של עולם — כהנהגת שכנו האינויהודי, ואפילו לא מפני שנהג כן בעצמו כמה פעמים, שכבר זרע הרבה פעמים ובכל פעם הביאה הזריעה צמיחה וכו' — אלא אך ורק מפני ש"מאמין בחי העולמים ו(רק לכן הוא) זורע" (עתה).

ובעומק יותר: החידוש בזה שאיש ישראל סומך על הקב"ה ("חי העולמים") כשזורע, יכול להיות בשני אופנים³⁵:

א) שבטוח שהזריעה תביא לידי צמיחה (כטבע העולם) מפני שסומך על הקב"ה, שהוא ברא את העולם והטביע חוקי הטבע באופן של "זרע וקציר גו' לא ישבותו"³⁶, ורק משום כך בטוח הוא שזריעתו תצליח ותצמיח.

דבאופן זה הרי דרכי הטבע תופסים מקום אצלו, אלא שחשיבותם אינה מצד עצמם אלא רק משום שהקב"ה הטביע חוקים אלו בהבריאה.

ב) "שמאמין בחי העולמים", שאין דרכי הטבע תופסים מקום אצלו כלל, ואינו סומך עליהם כלל (לפי שמרגיש שהקב"ה הוא בורא הטבע בכל רגע מאין ליש וחוקי הטבע אין להם מציאות כלל) — אלא זורע אך ורק מפני אמונתו בהקב"ה, שכיון שהקב"ה ציוה לו לזרוע, הרי הוא סמוך ובטוח שהוא ית' יצליח את זריעתו שיצמיח. וזהו דיוק ל' חז"ל "שמאמין בחי העולמים", דאילו הי' זה רק מפני שסומך על הקב"ה מנהיג הטבע אין צורך עתה בהאמונה (שלמעלה מן השכל) כיון שבצירוף אביו וכו' ה"ז יותר ממאה פעמים (ואחד); אבל כיון שאצלו אין דרכי הטבע תופסים מקום כלל, וסומך רק על הקב"ה, שהוא ית' יצליח את זריעתו — הרי לזה צריך אמונה שלמעלה מהשכל.

ו. ועפ"ז יובן ויומתק גודל ענין מצות שביעית, שבפשטות שורש מצוה זו הוא להחדיר ולהטביע באדם את ההכרה שהצמיחה שבארץ תלוי' אך ורק בהקב"ה³⁷, שלכן ציוה השם "ושבתה הארץ שבת לה'"³⁸, באופן שהאדם סומך אך ורק על הקב"ה, ולכן אע"פ ש"לא